מרכז מידע

בתחילת 2023 נכנס לתוקף נוהל חדש לקידום תכנון בקרקע לא רשומה ולא מוסדרת, ומאז נחסמה הדרך - לפלסטינים תושבי מזרח ירושלים - לקידום תכניות בקרקע בסטטוס זה.

התכנון במזרח ירושלים צועד בצעדי ענק לאחור. המדינה אמנם מכירה במשבר הדיור החמור בשכונות הפלסטיניות אך פועלת בניגוד למטרה שהציבה לעצמה לטפל בו בנחישות.

האגודה לזכויות האזרח ועיר עמים עתרו לבג"ץ: בשיא הקיץ, לתושבי כפר עקב יש מים רק 12 שעות בשבוע
 
תושבים מכפר עקב, האגודה לזכויות האזרח ועמותת עיר עמים, עתרו ב7.8.2024 לבג"ץ בדרישה להסדיר אספקת מים שוטפת וקבועה בשכונה, אשר מאז תחילת הקיץ סובלת ממצוקת מים קשה.
 
שכונת כפר עקב שוכנת בשטחה המוניציפלי של ירושלים, מעבר לחומת ההפרדה, ומתגוררים בה רבבות תושבי קבע ואזרחים ישראלים. לפני כחודשיים צומצמה מאוד אספקת המים לתושבים:  בתחילת יוני 2024 זרמו המים בצינורות יומיים בשבוע בלבד, ובמחצית החודש צומצמה הכמות בחלקים נרחבים מן השכונה ל-12 שעות שבועיות. במהלך יולי ועד היום, בשיאו של הקיץ, עמדה אספקת המים על 12-4 שעות שבועיות.
 
המחסור במים פוגע אנושות בזכויות היסוד של התושבות והתושבים למים, לבריאות, לכבוד ולשוויון. בעתירה מתוארות ההשלכות הקשות של משבר המים על חי היומיום: אין די מים לרחצה, ניקיון ובישול, אסלות אינן מודחות, חולים קשים נאלצים לוותר על רחצה לאחר טיפולים רפואיים מורכבים, עובדי כפיים אינם יוצאים לעבודה בשל כך שנבצר מהם להתקלח. תלמידים נשלחו לבתיהם באמצע יום הלימודים, קייטנות בוטלו, מכונות כביסה ומדיחי כלים הושבתו, וערימות כביסה וכלים מלוכלכים נערמות בבתים. חצרות, עצי פרי וערוגות ירק יובשו. התושבים, כמו גם מוסדות ציבור, בהם קופות חולים ובית החולים ליולדות בשכונה, נאלצים לקנות מים שאיכותם לא נבדקה, ממקורות בלתי מפוקחים, בסכומים בלתי מפוקחים, בעלות מאות ואלפי שקלים בחודש, פי עשרה ויותר ממחיר המים בישראל. רבים אינם יכולים לעמוד בכך, ותושבים מעידים כי הם נאלצים לבחור בין מים לבין מזון.
 
בסתירה מוחלטת לחוקי המים ובשל הסדר היסטורי, המים המגיעים לכפר עקב נקנים מחברת מקורות אך מסופקים על ידי חברת המים של רמאללה, אשר אינה ספק מים מורשה בישראל. העותרים מדגישים כי למרות האנומליה הזו, הרשויות הישראליות  – משרד האנרגיה והתשתיות, רשות המים, עיריית ירושלים וחברת מקורות – הן הנושאות באחריות לדאוג לאספקת המים לשכונה, שהיא חלק מהשטח שסופח לישראל ב-1967 ונמצאת בשטחה המוניציפלי של ירושלים. במקום להפעיל את סמכותן, הרשויות מגלגלות את האחריות זו אל זו ואל הרשות הפלסטינית. התנערות זו מאחריות ומהחובה החלה עליהן על פי חוק, והותרת התושבים ללא מים, תוך פגיעה קשה בזכויות יסוד, לוקה בחוסר סבירות קיצוני.
 
עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את העתירה: "העובדה שבישראל, במאה ה-21, נאלצים תושבים לקנות מים מגורמים בלתי מפוקחים, במחירים בלתי מפוקחים, ולאפסנם על גגות הבתים, מהווה תעודת עניות לכל גורם המופקד על משק המים. כל קיץ מדווחים תושבי השכונה על מצוקת מים, ללא הועיל, אבל בקיץ הזה ההזנחה המאפיינת את יחס הרשויות לתושבי השכונות הפלסטיניות המתגוררים מעבר לחומת ההפרדה שברה שיאים חדשים. הפקרתם, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם לחיים, לכבוד, לשוויון ולבריאות אינה חוקית ויש לשים לה קץ לאלתר. משבר מים כה חריף לא היה נמשך  יותר מדקה וחצי בשום שכונה אחרת בעיר".

למלחמה בעזה שפרצה בשבעה באוקטובר היו השלכות מיידיות וקשות גם בירושלים המזרחית. האפליה, הדיכוי והפגיעה בזכויות אדם שמהם סובלים הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים גם בימי שגרה, החמירו בצורה דרמטית. 

למלחמה בעזה שפרצה בשבעה באוקטובר היו השלכות מיידיות וקשות גם בירושלים המזרחית. האפליה, הדיכוי והפגיעה בזכויות אדם שמהם סובלים הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים גם בימי שגרה, החמירו בצורה דרמטית. 

במזרח ירושלים מתרחש בימים אלה משבר חסר תקדים.

מזה שנים ש'המכון לבניין המקדש' משקיע מאמצים וממון על מנת לאתר "פרה אדומה" אשר שריפתה תאפשר לקיים את טקסי הטהרה הנחוצים בדרך לבניית בית המקדש.

ב-1967 קבעה ממשלת ישראל שהר הבית/חרם א-שריף יישאר בניהולו של הוואקף הירדני וימשיך לתפקד כאתר פולחן מוסלמי בלעדי.