דו"ח מעקב הר הבית מס' 2 ספטמבר-אוקטובר 2014

חגי תשרי הביאו את האלימות בהר לשיא של השנים האחרונות. בעקבות האלימות יותר ויותר גורמים נדרשים לנושא: ח"כים מהימין, ראש הממשלה, הרשות הפלסטינית וממשלת ירדן.

הקדמה
סוגיית הר הבית היא מהמורכבות והרגישות שבסכסוך הישראלי – פלסטיני, וכל חריגה מההסדרים הקיימים בו כרוך בהשלכות מדיניות רחבות[1].
המאבק לקידום עלייתם של יהודים להר הבית צובר תאוצה משמעותית בשנים האחרונות. מאמצע שנת 2013 חלה עליה משמעותית בפעילות הסיורים והביקורים שמארגנים פעילי הר הבית למתחם. מדי יום מתקיימים סיורים המאורגנים ומודרכים על ידי הפעילים, הוקמה גופים חדשים ואתרי אינטרנט לארגון סיורים בהר^[2]. גורמים שונים בציבור הדתי-לאומי מארגנים אירועים בנושא בית המקדש, והנושא נהיה נושא מרכזי בשיח של ציבור זה ולא רק עניין לתנועות הר הבית.
חלקם של מובילי מאבק זה, ובהם אנשי ציבור, רואים בכך שלב בלבד בדרך להגשמת מטרתם - ייסודו של בית המקדש השלישי, ובמשתמע או במפורש, ייסודו במקומם של קודשי האסלאם המצויים במתחם.
הפעילות המתעצמת של התנועות החותרות לשנות את הסטאטוס-קוו זוכה לתמיכה של אנשי ציבור לרבות חברי כנסת, ולתמיכה כספית ממוסדות ציבוריים לרבות משרדי ממשלה. 
רגישותו הפוליטית והדתית של המקום, ומשמעות המתרחש בו לעתיד הסדר מדיני ברורות לכל בר דעת. שינוי חד צדדי של המצב הקיים יפגע אנושות ביחסי ישראל ירדן.
על מעמד הר הבית – כללי
מזה 1,300 שנה מתחם הר הבית מצוי בניהול בלעדי של גופים אסלאמיים. מאז המאה ה-16 נקבע הסטאטוס-קוו לפיו מתחם הר-הבית/אל-חרם א-שריף הוא אזור תפילה מוסלמי, ואילו הכותל המערבי הוא אזור תפילה המיועד ליהודים. חלוקה זו שבה ונקבעה בידי ממשלת ישראל ביוני 1967, מתוך הכרה ברגישות המקום והלחצים הבינלאומיים בעניין. הווקף המוסלמי, האחראי על המתחם, הוא מינוי של ממלכת ירדן, ומעמדו מעוגן בהסכמי השלום בין מדינת ישראל לממלכה ההאשמית. בסוף מרץ 2013 חתמו המלך עבדאללה ויו"ר הרשות הפלסטינית על הסכם המדגיש מחדש את תפקידו של מלך ירדן כמגן המקומות הקדושים בירושלים בכלל ושל חראם אל שריף בפרט, ואת הכרת הרשות הפלסטינית בתפקידה של ירדן כאפוטרופוס על מקומות אלו^[3]. על פי הסטטוס קוו הנהוג עד היום: הווקף המוסלמי ממונה על ניהול האתר ועל השליטה הפנימית בו, ואילו הרשויות הישראליות אחראיות למעטפת החיצונית של ההר. על היהודים נאסר להתפלל בהר הבית ולקיים בו נוכחות קבועה, מלבד נקודת משטרה אחת. הפעילות הפולחנית היהודית מתקיימת בכותל המערבי[4].
במישור המדיני
בשבועות האחרונים התבטאו דוברים ירדנים מספר פעמים בנושא הר הבית. היקף ההתבטאויות הפומביות, כמו גם תוכנן, הוא חסר תקדים בשנים האחרונות:

 

גם נשיא הרשות הפלסטינית התבטא בחריפות בעניין:

ראש הממשלה נמנע באופן עקבי מלהתבטא בנושא הר הבית ולא יצא בפומבי בעבר נגד הגורמים היהודים הפועלים לשינוי הסטטוס קוו בהר. בשבועות האחרונים נאלץ ראש הממשלה להתייחס לנעשה בהר 3 פעמים, בהן הצהיר שהסטטוס קוו לא ישונה:

לעומת זאת, גורמים בכירים בקואליציה ממשיכים בעקביות לפעול ולהכריז על כוונתם לחולל שינוי דרסטי בנעשה בהר הבית. ראש הממשלה לא הגיב לכך פומבית:

גם ראש עירית ירושלים התבטא בעניין:

שבועיים אחר כך ב 22 באוקטובר אמר ברקת שלמרות שאינו מרוצה מהסטטוס קוו "זו בדיוק המשמעות של סטטוס קוו" ושהנושא אינו צריך להשתנות בחקיקה אלא להיקבע לפי שיקולי ראש הממשלה.
בכנסת
תנועות הר הבית השכילו למצוא בעלי ברית מתוך הקואליציה. אלו ממנפים את הלחץ שתנועות הר הבית מייצרות בהר לכדי הפעלת לחץ פוליטי על המשטרה והממשלה.
מאז מאי 2013 התקיימו בוועדת הפנים של הכנסת הנוכחית 15 דיונים בנושא הר הבית, שעסקו בשאלת תפילה וכניסת יהודים להר. זאת בהשוואה ל-5 דיונים בסה"כ שהתקיימו בנושא בעשר השנים שקדמו לכך.
דיוני ועדת הפנים של הכנסת משמשים במה מרכזית לגיבוי פעילי הימין הקיצוני בהר הבית. הדיונים משמשים במה לניגוח קבוע של קציני המשטרה האחראים על הנעשה בהר בידי חברי הכנסת הימניים, ונציגים של תנועות הר הבית מקבלים בהם במה פתוחה.

לאורך תקופת החגים התבטאו חברי כנסת רבים לגבי הנעשה בהר הבית. חלקם אף ביקרו בהר. ההתבטאויות של חברי הכנסת מחזקות את תחושות המוסלמים שנוכחותם בהר מאוימת:

15 באוקטובר – ח"כים ערבים משתתפים בהפגנת המונית מחוץ לשער האריות בעיר העתיקה.^[19]
 

 

להרחבה בנושא:
דו"ח עיר עמים וקשב, קשר מסוכן: דינאמיקת ההתעצמות של תנועות המקדש בישראל ומשמעויותיה (מאי 2013)
פרופ' מנחם קליין, נאמני הר הבית הם לא הדבר האמיתי, הארץ דעות (9/7/2013)
פרופ' מנחם קליין, שיח זכויות או שיח ריבונות?, מקור ראשון (5/7/2013)
ד"ר תומר פרסיקו, התיאולוגיה מאחורי תג מחיר והקשר המסוכן להר הבית (5/8/2013)

 

התנגשויות בהר הבית
המתח הגובר כולל גם התנגשויות אלימות בהר הבית:

13 באוקטובר בצהרים, חול המועד סוכות – מוסלמים מתאספים מחוץ להר הבית ברובע המוסלמי ודורשים להיכנס. המשטרה מחליטה לפתוח את ההר למוסלמים ולמנוע ביקור של לא מוסלמים בהר. ההחלטה זוכה לביקורת חריפה של חברי כנסת ואנשי תנועות המקדש.

מול המשטרה
הפעילים שבשטח מפעילים לחצים רבים על השוטרים והמאבטחים בהר הבית ואף מכפישים באופן אישי את חלקם. עיקר הלחץ על המשטרה מופעל דרך ועדת הפנים של הכנסת. יו"ר הועדה, ח"כ מירי רגב, מקיימת דיונים רבים בנושא (ראו פירוט לעיל) שמלווים בהטחת האשמות כלפי קציני משטרה בכירים כי הם אחראים ל"הפקרת היהודים בהר הבית". ועדת משנה שמונתה במרץ התבקשה גם לבחון את התנהלות המשטרה בהר. תמיכת החכי"ם והשרים מובילה למסע ציבורי נגד כוחות השיטור המקום.
 
הדבר נמשך גם בחגי תשרי:

 

למרות הפעילות המשטרתית הנחושה ולמרות האלימות הגואה, בחרו תנועות הר הבית לפרסם דו"ח שמפרט את כשלי המשטרה במהלך סוכות. הדוח גם מציין נקודות חיוביות אך בסיכום מעניק למשטרה "ציון נמוך" וטוען שנכשלה.