תוכנית החומש במזרח ירושלים: השקעה בחינוך, או חינוך מחדש?

אחרי 50 שנות הזנחה וקיפוח, בממשלה ובעיריית ירושלים מבטיחים כי תוכנית החומש למערכת החינוך במזרח העיר, שתחל לפעול השנה, מבשרת מהפכה. "אנחנו מחבקים חיבוק אמיתי את בתי הספר, במטרה לתת לתלמידים תקווה", אומר אביב קינן, ראש מנהל החינוך בעיריית ירושלים. הפלסטינים, מנגד, משוכנעים כי מטרתה היחידה של התוכנית היא להעביר את מערכת החינוך הפלסטינית בעיר תהליך מהיר של ישראליזציה. הם גם מצביעים על כך שהבעיה העיקרית של מערכת החינוך במזרח ירושלים - בניית כיתות חדשות - לא נכללת בתוכנית.

מערכת החינוך במזרח ירושלים עוצבה בשנתיים שלאחר כיבוש ואיחוד העיר ב-1967. ישראל ניסתה אז לכפות על בתי הספר את תוכנית הלימודים הישראלית, הפלסטינים בעיר התנגדו ופרצה שביתת לימודים ארוכה שנמשכה חודשים רבים. השביתה תמה כשהממשלה ויתרה והתירה להמשיך וללמד את תוכנית הלימודים הירדנית.

~~לימים, עם הקמת הרשות הפלסטינית, הוחלפה תוכנית הלימודים לזו הפלסטינית שבסיומה נבחנים התלמידים בבחינות התאוג'יה - מבחני הבגרות הפלסטיניים. למרות גידול איטי במספר הניגשים לבגרות הישראלית, הבגרות הפלסטינית היא עדיין תוכנית הלימודים העיקרית במזרח ירושלים. בשנה שעברה נבחנו בה כ-93 אחוזים מהתלמידים, לעומת כ-7 אחוזים בבגרות ישראלית. אותה שביתה בסוף שנות ה-60 גרמה גם למעבר מסיבי מהחינוך הציבורי לחינוך פרטי או פרטי-למחצה (חינוך מוכר שאינו רשמי). למרות הגידול בחינוך הרשמי בשנים האחרונות, הוא עדיין מהווה רק כ-40 אחוזים מכלל החינוך במזרח ירושלים.

 
 
במשך 51 השנים שחלפו מאז 1967 סבלה מערכת החינוך במזרח העיר מהזנחה וקיפוח עמוקים כמעט בכל תחום. המדינה בעצמה הודתה בפני בג"ץ כי במזרח העיר חסרות כ-2,000 כיתות לימוד. אלפי תלמידים לומדים בכיתות לא תקניות שהוקמו בתוך דירות מגורים. בנוסף, כ-20 אלף תלמידים בגיל בית ספר לא רשומים בשום מסגרת ואיש אינו יודע אם הם לומדים או לא. ההנחה היא שכמחציתם לומדים בשטחי הרשות וכמחציתם נפלטו מהמערכת. חברת מועצת העיר ממרצ, לורה ורטון, הבחינה שאותם תלמידים נמחקו מרישומי העירייה השנה: "לא שקודם השקיעו בהם, אבל עכשיו זו מחיקה והתנערות טוטלית, לא סופרים אותם במלוא מובן המילה". גם רמת החינוך, כפי שמעידים הורים, נמוכה מאוד. "לא נדיר לראות ילד בכיתה ז' שלא יודע לכתוב את השם שלו - לא בעברית, לא בערבית ולא באנגלית", אומר אחד ההורים.

ביום ירושלים האחרון החליטה הממשלה על השקעה חסרת תקדים במזרח ירושלים. מתוך כמעט 2 מיליארד שקלים צפויה הממשלה להשקיע 450 מיליוני שקלים בחינוך למשך חמש השנים הקרובות. את התוכנית גיבש המשרד לענייני ירושלים בראשות זאב אלקין ושר החינוך נפתלי בנט. התקציב יחולק לארבעה מסלולים, וכמחצית ממנו מוקצית להשקעה בחינוך בלתי־פורמלי בשעות אחר הצהריים. מלבד זאת, תהיה השקעה בתגבור לימודי העברית - כולל הכנסת מורים יהודים לבתי הספר הפלסטיניים, תגבור לימודי הטכנולוגיה ועידוד מעבר לתוכנית הלימודים הישראלית. כמו כן, יושקעו תקציבים גבוהים בפיתוח פיזי של בתי הספר. התוכנית מיועדת לבתי הספר הרשמיים בלבד וחלק ממטרותיה הוא להגדיל את מספר התלמידים במערכת הרשמית על חשבון זו הפרטית.

אפילו עמותת השמאל "עיר עמים", שאינה נוטה חסד לממשלה על טיפולה במזרח ירושלים, משבחת את ההשקעה התקציבית בחינוך. הביקורת העיקרית של העמותה על התוכנית היא על סעיף הישראליזציה, ועל פי ניתוח של אושרת מימון, עו"ד מהעמותה, כ–43 אחוזים מתקציב התוכנית מיועד לסעיף הזה. בעיריית ירושלים דוחים ניתוח זה, ולדברי קינן כ–20 עד 25 אחוזים מתקציב התוכנית מוקדשים לסעיף המדובר. בבתי ספר רבים ישנן כיתות נפרדות לתוכנית הישראלית, וחלק מהתקציב המוקצה לסעיף מיועד לליווי פדגוגי לכיתות אלו, כשחלק אחר מיועד לפיתוח הפיזי של בתי ספר שיחלו לפעול על פי התוכנית. מחלק זה של התקציב ייהנה כל בית הספר, ולא רק התלמידים שלומדים על פי התוכנית.

~~מימון מציינת גם כי התוכנית לא מתמודדת עם הבעיה החמורה ביותר במזרח ירושלים - המחסור בכיתות. זאת משום שבעיה זו איננה רק תקציבית אלא קודם כל תכנונית - ישנו מחסור בקרקעות לצרכי ציבור ומחסור בתוכניות מתאר. "למרות שרק 2.6 אחוזים מהקרקע במזרח ירושלים מיועדים למבני ציבור ובתי ספר, החלטת הממשלה האחרונה התעלמה לחלוטין מהצורך בפתרון עומק לאפליה הזו. פתרון כזה מחייב שינוי מן היסוד של מדיניות התכנון בירושלים והפסקת האפליה הבוטה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית", אומרת מימון. אגב, תוכנית דומה שהוכנה לציבור הערבי בישראל כללה פרק שעסק בבעיות התכנון בחברה זו.

בתגובה לכך מצביעים בעירייה על כך שהשנה ייפתחו שני בתי ספר חדשים במזרח העיר: הראשון ישים דגש על רובוטיקה והשני על שפות. עם זאת, בעירייה מודים שיש מחסור בשטחי ציבור במזרח ירושלים: "לפני כשנה וחצי השלימה העירייה עבודת מטה הכוללת סימון של 1,000 כיתות, 350 כיתות נמצאות בשלב תכנון וביצוע וזה יותר ממה שנבנה ב-50 השנים האחרונות. שאר הקרקעות נמצאות בתהליכי הפקעות מורכבים".

בשלב גיבוש התוכנית התעורר ויכוח בתוך מערכת החינוך. במשרד החינוך היו שהאמינו שיש להציב את הישראליזציה של מערכת החינוך במזרח ירושלים כמטרת העל של התוכנית. אחרים, במיוחד בעירייה, גרסו שהמטרה היא שיפור כולל של המערכת ולאו דווקא ישראליזציה. קינן מציין: "התשובה שלי לכך הייתה משולשת, קודם כל, מוסרית וערכית אנחנו חייבים לילדים האלו. שנית, אני מאמין שמערכת חינוך טובה ומתפקדת נותנת יציבות ותקווה לאורך זמן. זה גם ישפר את המצב הביטחוני - למי שמודאג מפיגועים. בסוף אנחנו צריכים להביא 600 עד 800 ילדים לאקדמיה ואפשר להגיע לזה עם תאוג'יה ועם עברית טובה".

במקום ישראליזציה, קינן מציב כמטרה את הגדלת מספר הסטודנטים הפלסטינים מירושלים שילמדו באוניברסיטה העברית. עד לפני כעשור מדובר היה בסטודנטים ספורים, אולם בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספרם. זאת בעקבות הקמת גדר ההפרדה והחיבור הגובר לשוק העבודה הישראלי. רוב הסטודנטים הפלסטינים מהעיר התקבלו אחרי מכינה ולפני כשנתיים החלה האוניברסיטה לקבל סטודנטים לחלק מהמחלקות גם על סמך ציוני התאוג'יה.

~~קינן מתגאה במיוחד בתוכנית המצטיינים "אלבשאיר", במסגרתה ילמדו בשנה הקרובה 300 תלמידים מצטיינים יום בשבוע באוניברסיטה וייפגשו עם סטודנטים פלסטינים שיחנכו אותם. "כאשר נגיע ל-700 נרשמים בשנה לאוניברסיטה הם יהוו עשרה אחוזים מהמסיימים וזה 'משנה משחק'", אומר קינן.

אבל התמונה האופטימית שמצייר קינן נראית מעט אחרת בצד השני של העיר. רבים מההורים הפלסטינים ובעיקר ועדי ההורים המזוהים עם הרשות הפלסטינית משוכנעים כי המטרה האחת והיחידה של השקעת הכספים היא לשבור את המונופול של משרד החינוך הפלסטיני על תוכניות הלימוד, או כפי שחלק מההורים מכנים זאת: "לשטוף את מוחם של הילדים".

"כל דבר שהם עושים במזרח ירושלים נועד לשנות את התמונה הפלסטינית", אומר מוחמד אבו חומוס, תושב עיסאוויה וחבר ועד ההורים של מזרח ירושלים. "הם עושים פה את מה שהם לא יכולים לעשות אצל החרדים. מה שהם משקיעים זה לא בשביל העיניים היפות של הפלסטינים, אלא כדי להשכיח מהם שהם תחת כיבוש, לשנות את הדת שלהם ואת האמונה שהם חלק מהעם הפלסטיני", הוא אומר.

ועד ההורים של בית הספר לבנות בראס אל-עמוד הודיע השבוע לעירייה כי הוא מסרב לפתוח את שנת הלימודים עד שלא תבוטל התוכנית הישראלית, שלטענתם נכפתה על ההורים באחת הכיתות. "אנחנו שייכים לרשות הפלסטינית. התאוג'יה שייך לרשות. לא יכול להיות שנלמד את הבנות דברים אחרים", אומר עיסאם אל עבאס מוועד ההורים של בית הספר.

בעיריית ירושלים טוענים כי התוכנית הישראלית היא מענה לבקשות מהשטח וכי הורים רבים מעדיפים שילדיהם ילמדו את התוכנית הישראלית כדי להבטיח להם עתיד טוב יותר. סקר שערכה העירייה קבע שכ-50% מההורים היו מעדיפים את התוכנית הישראלית. אין ספק שבשטח חל שינוי, וכיום הורים רבים רואים את עתיד ילדיהם בשוק העבודה הישראלי. אבל הרוב המוחלט עדיין מעדיף את התאוג'יה. לטענת חברי ועד ההורים במזרח ירושלים, הסקר לא מהימן ונעשה כשההורים חוששים להגיד את דעתם האמיתית. "במשך 50 שנה החלישו את המערכת ועכשיו מנצלים את החולשה הזו כדי להכניס אליה את הפוליטיקה שהם רוצים", אומר חאתם חווייס ששימש כיועץ לוועד ההורים.

תוכנית הבגרויות הפלסטינית נחשבת מיושנת יותר, אך קשה לא פחות מזו הישראלית. בעקבות חשש ממעבר מסיבי של תלמידים בירושלים מהחינוך הפלסטיני לישראלי בחן משרד החינוך הפלסטיני תוכנית רפורמה בבחינות, כולל הכנסת שיטת היחידות, שאינה קיימת היום. אף על פי כן, לבסוף בוטלה הרפורמה.

בעיה נוספת של החינוך במזרח ירושלים היא שהרוב המוחלט של המנהלים אינם תושבי העיר. מרביתם הם אזרחים ערבים מהצפון, ולעיתים קרובות הורים מתלוננים על כך שהם לא מבינים את הרגישויות של המקום.

כמו כן, נשמעות טענות גם מצד המורים ממזרח ירושלים, שחשים בתקרת זכוכית מעל ראשם. אם בעבר מצב זה היה קשור לחסמים ביטחוניים, הרי שהיום הוא קשור לשיטת המיון של משרד החינוך. מנהל בית ספר צריך לעבור תוכנית הכשרה במכון "אבני ראשה" ובוגרי החינוך במזרח העיר מתקשים להתקבל לתוכנית. בנוסף לכך, חלק מאלו שמתקבלים לתוכנית נושרים ממנה בסופו של דבר. קינן מצהיר שאחת ממטרותיו היא להכניס יותר מנהלים ממזרח העיר לבתי הספר. השנה החלו 15 מנהלים את תוכנית ההכשרה. "בשנה הבאה נקבל מהם עשרה וזה מה שאנחנו צריכים במחזור", הוא אומר.

"עד היום המשפט 'אם תלמד תצליח' לא היה נכון במזרח ירושלים", אומר קינן. "ילד רציונלי בכיתה ח' אמר לעצמו שאולי עדיף להיות עוזר טבח במקום להמשיך בלימודים ואז להיות עוזר טבח ממילא. כשהילד הזה יראה כמה מאות בוגרים מצטיינים באוניברסיטה העברית הוא יידע שהלימודים יכולים להבטיח לו עתיד, ושרק בית הספר הרשמי יכול לתת תקווה לעתיד אחר". "אם נתמיד בתוכנית בחמש השנים הקרובות", מסכם קינן, "מערכת החינוך של מזרח העיר תשתנה וכל אזור מזרח העיר יעבור מהפכה".