דוח חינוך ירושלים המזרחית: חמישים שנים של הזנחה - אוגוסט 2017

מספר הכיתות החסרות - 2,557 כיתות
על פי תגובת העיריה לעתירתו של ארגון ההורים בעניין המחסור בכיתות בירושלים, קיים מחסור של 1,938 כיתות בירושלים המזרחית. לכך יש להוסיף את מספר הכיתות החסרות לילדים "הנעלמים" שעומד לפי החישוב שנעשה בדוח (ממוצע של 27 תלמידים בכיתה) על 619 כיתות. מספר הכיתות הנדרשות להחלפת להחלפת כיתות שאינן תקניות דרושות בניית 548 כיתות. בגילאי הגן חסרות 320 כיתות, בגילאי ט'-י"ב חסרות 120 כיתות, מספר הכיתות הדרוש לקליטת תלמידים מהמוכר שאינו רשמי ומהפרטי, וכן לגידול טבעי הוא 950. סה"כ מגיעים למחסור של 2,557 כיתות לימוד.

עוד מראה הדוח כי קצב הבניה השנתי רחוק מלהדביק את קצב הגידול הטבעי. קצב
הבנייה מוסיף להיות כמו בשנה שעברה ועומד על ממוצע של 37 כיתות בשנה, בעוד
לפי תחשיב של 3% גידול טבעי במזרח העיר, נופסים מדי שנה למערכת לפי הערכת
מנח"י 2,000 תלמידים ועולה דרישה ל-70 כיתות נוספות.

​נמשכת מגמת הגידול המדאיגה במספר התלמידים בחינוך המוכר שאינו רשמי
כפי שציינו בדוח החינוך הקודם, בשנה שעברה עלה לראשונה מספר התלמידים בחינוך המוכר על מספרם בחינוך הרשמי. מגמה זו נמשכת והפערים גדלים, בניגוד למצופה בעקבות בג"ץ אבו-לבדה . רובו של הגידול במספר בתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים נובע מצמיחתן של עמותות 5 אבו לבדה רבות שנכנסות לוואקום הקיים במערכת החינוך בעיר המזרחית. בבתי-הספר של עמותות אלו לא ניתן לרוב דבר מעבר למערכת שיעורים מינימלית, הם נמצאים פעמים רבות במבנים שאינם מותאמים לסטנדרטים הנדרשים, צפופים, ללא מיזוג או חימום וללא מעבדות או ספריות. הפיקוח עליהם לוקה בחסר ורמת החינוך ברבים מהם ירודה.

סיבות שמייקרות את עלות בניית הכיתות במזרח העיר (לפי הסבריה של העיריה)
בתגובת העירייה שהוגשה לבית המשפט ביולי 2017, נטען כי אין התאמה בין תקצוב
המדינה לבניית כיתת לימוד לבין עלותה האמיתית. לטענתה, משרד החינוך מתקצב
בניה של כיתת לימוד ב-100,000 ש"ח, בעוד מספר גורמים הופכים את הבניה של
כיתות לימוד במזרח ירושלים ליקרה יותר:
- תוספת עלות בשל היעדר תשתיות - "התשתיות במזרח ירושלים אינן מפותחות ויש
צורך מלבד בניית בית הספר לבנות גם כבישים, מדרכות, להתקין רשת חשמל, ביוב
ומים – כל אלו אינם ממומנים בידי המדינה".
- תוספת עלות בשל המחסור במגרשים בייעוד מבני ציבור - בשכונות הפלסטיניות יש מיעוט מגרשים בייעוד מבני ציבור שם אפשר לבנות בית ספר וגני ילדים. לפי העירייה כמות השטחים המיועדים למבני ציבור היא פחות ממחצית מהמקובל בשכונות מגורים. 
- תוספת עלות בשל אילוצי בניה – לטענת העיריה, הקושי באיתור קרקעות הביא אותה לנסות לעשות שימוש יעיל יותר בקרקע הזמינה.

נשירת תלמידים  - 33% מהתלמידים לא מסיימים 12 שנות לימוד
אחת מתוצאות חסרונן של אלפי כיתות הלימוד במזרח ירושלים היא ההיקף המדאיג מאוד של אחוזי הנשירה בקרב תלמידים ממערכת החינוך בירושלים המזרחית שהם הגבוהים ביותר בהשוואה לנתונים הישראליים. הדוח מגלה שהיקף הנשירה בירושלים המזרחית מגיע ל-33% מהתלמידים הלומדים בחינוך הרשמי והמוכר שאינם מסיימים 12 שנות לימוד. בכל שנה ממוצע הנושרים הנו 13%, זאת לעומת שיעור של 1.6% בחינוך העל-יסודי הכלל-ארצי בשנת 2015, 1.5% בחינוך העל-יסודי העברי, ו- 1.9% בחינוך העל-יסודי הערבי. בשנה אחת נושרים מעל 1,300 תלמידים ממערכת החינוך בירושלים המזרחית. 

אחוז הילדים העניים במזרח ירושלים עומד על 83.4%. נתוני הנשירה הקשים לצידם של
נתוני העוני דורשים השקעה מוגברת בתחום החינוך ובמניעת הנשירה בפרט. 
אלא שבניגוד לנדרש, קיימת אפליה ברורה בהשקעת המשאבים הנדרשים בתכניות
למניעת נשירה בירושלים המזרחית לעומת אלו הפועלות במערב העיר. התקציב
המוקצה למניעת נשירה בירושלים המזרחית בשנת 2017 עומד 4.1 מיליון ש"ח,
בעוד לפי תחשבי מנח"י העלות הנדרשת לצמצום הפערים באופן מיידי עומדת
על 15 מיליון ש"ח בשנה. 

ילדים "נעלמים"
עפ"י נתוני משרד הפנים עומד מספר הילדים הערבים בגילאי גן-י"ב על 127,198.
סה"כ תלמידים בחינוך הערבי בירושלים המזרחית -  11,496. כלומר, מהשוואה בין
נתוני משרד הפנים למספר הילדים הערבים בגיל חינוך בירושלים לנתוני מנח"י לסך התלמידים במסגרות החינוך הערבי, יוצא ש-16,702 ילדים פלסטינים המהווים 13%
מהילדים המזרח ירושלמים בגיל חינוך חובה אינם רשומים במסגרת לימודים ידועה
והם אינם מצויים בכל מעקב של מערכת החינוך.

נסיונות הכפייה - מניעים פוליטיים במסווה של הטבה
במסגרת אירועי שנת ה-50 לסיפוח מזרח ירושלים קיבלה הממשלה החלטה על "צמצום פערים חברתיים כלכליים במזרח ירושלים", אחד משני הסעיפים בהחלטה עוסקת במערכת החינוך במזרח העיר. מרכיבים קריטיים של איכות החינוך כמו המחסור בכיתות לימוד, תקציבים, כוח ההוראה – לא זכו לשום התייחסות בהחלטה. ההחלטה הוקדשה דווקא להגדלת היקף הפעלתה של תכנית הלימודים הישראלית בירושלים המזרחית. לפי נתוני העיריה מיום ירושלים האחרון, במהלך ארבע השנים האחרונות חל גידול של יותר מפי 3.5 במספר התלמידים המזרח ירושלמים שלומדים בתכנית הישראלית. מ- 56 כיתות שבהן למדו 1,400 תלמידים פלסטינים  בשנת הלימודים תשע"ד, ל-200 כיתות עם 5,000 תלמידים בתשע"ז. עם זאת, עדיין מדובר על פחות מ-5% מכלל הילדים המזרח ירושלמים שבגיל חינוך חובה. הרשויות הישראליות שהציבו את העברת התלמידים אל התכנית הישראלית בעדיפות גבוהה מאד טוענות שהן לא כופות את השינוי אלא רק נענות לדרישה הגוברת שמגיעה ממשפחות התלמידים עצמן. לשיטתן, המוטיבציה העיקרית למעבר לתכניות הלימודים הישראליות נובעת מכך שתעודת הבגרות הפלסטינית – התווג'יהי – אינה מאפשרת לימודים באוניברסיטאות הישראליות. בגרות ישראלית, כך גורסים המצדדים בשינוי תכנית הלימודים, תגדיל את אפשרויות התעסוקה של תלמידי מזרח ירושלים ותשפר את מצבם הכלכלי. אלא שמאחורי המסווה של כוונה חיובית לכאורה, מסתתרים מניעים פוליטיים כוחניים שרואים במצב הנוכחי בו כ-95% מהתלמידים בירושלים המזרחית לומדים בתכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית פגיעה בריבונות הישראלית. הטענה שהתכנית הישראלית פותחת פתח להשכלה גבוהה לא תואמת את העובדה ששיעור ההצלחה בקרב תלמידי י"ב שלומדים לבגרות ישראלית במזרח ירושלים עומד על 12% בלבד.

אנחנו מאמינים שהשינויים הנדרשים באמת הם הנגשת מסלולי האקדמיה והתעסוקה לבוגרי תווג'יהי. התווג'יהי מקובלת במיטב האוניברסיטאות ברחבי העולם ואין סיבה שתושבי מזרח העיר לא יוכלו להתקבל למוסדות אקדמיים ישראלים באמצעותה.