​אין צורך לחלק את ירושלים/ משה עמירב

אני מבקש להזכיר נשכחות: בקיץ 1987, הייתַי מעורב, בשיחותיי אז כחבר מרכז הליכוד בידיעתו ואישורו של ראש הממשלה יצחק שמיר עם סרי נוסייבה ופייסל חוסייני על אפשרות להסדר שלום עם הפלסטינים. ממילא סוגית ירושלים היתה אז ונותרה עד היום הסבוכה ביותר. אני מבקש לספר על ההצעה שהעלה אז פייסל חוסייני לפתרון סוגיית ירושלים.  חוסייני התנגד לחלוקת ירושלים, ובמסמך סודי, ראשון מסוגו, שעליו חתמנו שנינו, אני – איש מרכז הליכוד, והוא – איש אש"ף בכיר, הצענו במקום פתרון של חלוקתה פתרון של שותפות עליה.
מה כתוב במסמך שנודע לימים כ'מסמך עמירב-חוסייני' על ירושלים? עיר אחת, מאוחדת מבחינה אורבאנית, פתוחה, ובה שתי בירות – לפלסטין ולישראל. 
המודל שעמד לנגד עינינו היה של עיר קדושה אחרת - רומא, בה יש שתי בירות לשתי מדינות – איטליה והוותיקן.  ביקשנו לחשוף את שני השקרים המוסכמים של ירושלים:  האחד – שכמעט כל השכונות הערביות (אותן סיפחנו ב- 1967, בטעות) כלל לא היו 'ירושלים'; עתה הזמן לתקן את הטעות ולהחזיר אותן ואת 350000 תושביהן הפלסטינים לגדה המערבית.  השני – שהעיר 'מאוחדת', והרי הכל יודעים שנכשלנו במעשה האיחוד; אין אף מדינה בעולם המכירה בריבונותנו במזרח העיר.
המסמך שכתבנו, חוסייני ואני, הציע לקבע את המציאות האורבאנית והפוליטית בשלושה אזורים נפרדים שייקראו 'מטרופולין ירושלים':  כל השכונות הערביות במזרח העיר, המשתרעות על שטח של כ-50 קמ"ר, שהיו תמיד חלק מן הגדה, יהיו עיריית-משנה של ירושלים, שתיקרא 'אל-קודס' ותהייה בירת פלסטין;  כל השכונות היהודיות, המשתרעות על שטח של כ-70 קמ"ר, יהיו עיריית-משנה, שתיקרא 'ירושלים' בירת ישראל.  תשתיות המים, החשמל והדרכים של שתי הערים יהיו משותפות, כמו באגד-ערים גוש דן או כמו בלונדון רבתי.  בין שתי הערים, פתוחה לכל הצדדים, תהייה העיר העתיקה מוקפת החומה; כאן לב ליבו של הסכסוך.  רוב הישראלים כלל לא מודעים לעובדה שהעיר העתיקה משתרעת על שטח של לא יותר מ-1 קמ"ר, פחות מאחוז אחד משטחה הכולל של העיר.
את העיר העתיקה, החשובה לנו ולהם, לא הסכים חוסייני לחלק, ואני הסכמתי איתו.  אמרנו זה לזה, כי נקרא לה 'עיר שלום', כפי ששמה מופיע בתנ"ך. 
- "אני לא מבקש את העיר העתיקה לעצמי באופן בלעדי," – אמר לי חוסייני – "אני בן למשפחה שהגיעה הנה לפני 1,300 שנים, ששניים מבניה היו ראשי עיר בירושלים, ולמרות זאת אני מעדיף תמורת שלום שותפות בה איתך, משה, ולא לחלק אותה.  האם אתה, הצנחן שנפצע בקרב על שחרורה ב- 1967, מוכן לשותפות בה, או עדיין רוצה אותה בלעדית עבורך?".
היה זה רגע של אמת, חשבון נפש והתרגשות עבורי כאשר עניתי לו:
- "מתוך אהבתי הגדולה לירושלים, שבה איבדתי כמה מטובי חבריי בקרב, מתוך תקוותי שהבן שלי, אותו קראתי 'עירי' על שמה, יחיה בה בשלום, אני מוכן לשותפות בה".
כעבור שנים, בדיאלוגים עם מנהיגים מוסלמיים במרוקו ומצרים, וגם כאשר שימשתי כיועצו של אהוד ברק לעניני ירושלים בקמפ-דייוויד וטאבה, הצגתי שוב ושוב את הרעיון של חוסייני ושלי: שתי בירות במטרופולין אחד, והעיר העתיקה  וממילא גם הר הבית–  בריבונות משותפת.
בשיחה עם הנשיא האמריקאי קלינטון ניסיתי, לשווא, לשכנע אותו ששני הרעיונות שלו  בקמפ דיוויד– חלוקת העיר על בסיס הרובעים, וחלוקה אנכית של הר-הבית – לו זו בלבד שאינם צודקים, אלא גם לא ישימים.
זאת ההצעה שכל אוהב ירושלים – יהודי, מוסלמי ונוצרי – חייב לתמוך בה.  בסופו של דבר זו גם ההצעה המעשית היחידה  עבורנו הישראלים לפתרון הסכסוך בירושלים.

 *פרופסור משה עמירב  מלמד באוניברסיטה העברית והוא מחבר הספר 'סינדרום ירושלים'