דוח מעקב הר הבית מס' 1: מגמות לשינוי הסטטוס קוו. יוני - ספטמבר 2014

הקדמה
סוגיית הר הבית היא מהמורכבות והרגישות שבסכסוך הישראלי – פלסטיני, וכל חריגה מההסדרים הקיימים בו כרוך בהשלכות מדיניות רחבות[1].
המאבק לקידום עלייתם של יהודים להר הבית צובר תאוצה משמעותית בשנים האחרונות. מאמצע שנת 2013 חלה עליה משמעותית בפעילות הסיורים והביקורים שמארגנים פעילי הר הבית למתחם. מדי יום מתקיימים סיורים המאורגנים ומודרכים על ידי הפעילים, הוקמה עמותת "ישי – להקמת בתי כנסת על הר הקודש", הוקמו שני אתרי אינטרנט חדשים^[2] המפרסמים את הסיורים, בתחילת שנת 2014 נוסדו שני עלונים המיוחדים לנושא הר הבית ובנייתו ואשר מחולקים בבתי כנסת^[3], תנועת הנוער הדתית-לאומית אריאל הקדישה את שנת תשע"ד  כ"שנת המקדש" וגורמים שונים בציבור הדתי-לאומי מארגנים אירועים בנושא בית המקדש, ביקורים אל הר הבית ועוד.
חלקם של מובילי מאבק זה, ובהם אנשי ציבור, רואים בכך שלב בלבד בדרך להגשמת מטרתם - ייסודו של בית המקדש השלישי, ובמשתמע או במפורש, ייסודו במקומם של קודשי האסלאם המצויים במתחם.
הפעילות המתעצמת של התנועות החותרות לשנות את הסטאטוס-קוו זוכה לתמיכה של אנשי ציבור לרבות חברי כנסת, ולתמיכה כספית ממוסדות ציבוריים לרבות משרדי ממשלה. 
רגישותו הפוליטית והדתית של המקום, ומשמעות המתרחש בו לעתיד הסדר מדיני ברורות לכל בר דעת. שינוי חד צדדי של המצב הקיים יפגע אנושות ביחסי ישראל ירדן.
על מעמד הר הבית – כללי
מזה 1,300 שנה מתחם הר הבית מצוי בניהול בלעדי של גופים אסלאמיים. מאז המאה ה-16 נקבע הסטאטוס-קוו לפיו מתחם הר-הבית/אל-חרם א-שריף הוא אזור תפילה מוסלמי, ואילו הכותל המערבי הוא אזור תפילה המיועד ליהודים. חלוקה זו שבה ונקבעה בידי ממשלת ישראל ביוני 1967, מתוך הכרה ברגישות המקום והלחצים הבינלאומיים בעניין. הווקף המוסלמי, האחראי על המתחם, הוא מינוי של ממלכת ירדן, ומעמדו מעוגן בהסכמי השלום בין מדינת ישראל לממלכה ההאשמית. בסוף מרץ 2013 חתמו המלך עבדאללה ויו"ר הרשות הפלסטינית על הסכם המדגיש מחדש את תפקידו של מלך ירדן כמגן המקומות הקדושים בירושלים בכלל ושל חראם אל שריף בפרט, ואת הכרת הרשות הפלסטינית בתפקידה של ירדן כאפוטרופוס על מקומות אלו^[4]. על פי הסטטוס קוו הנהוג עד היום: הווקף המוסלמי ממונה על ניהול האתר ועל השליטה הפנימית בו, ואילו הרשויות הישראליות אחראיות למעטפת החיצונית של ההר. על היהודים נאסר להתפלל בהר הבית ולקיים בו נוכחות קבועה, מלבד נקודת משטרה אחת. הפעילות הפולחנית היהודית מתקיימת בכותל המערבי[5].
במישור המדיני
3/9 – דיווח לפיו ראש הממשלה הורה על פירוק גשר העץ החדש להר הבית, שהחל להיבנות שבועות ספורים קודם לכן בצמוד לשער המוגרבים, בעקבות לחץ מבית המלוכה הירדני (ניר חסון, הארץ). שער המוגרבים הוא היחיד שמשמש מבקרים לא מוסלמים העולים להר.
בכנסת
מאז מאי 2013 התקיימו בוועדת הפנים של הכנסת הנוכחית 14 דיונים בנושא הר הבית, שעסקו בשאלת תפילה וכניסת יהודים להר. זאת בהשוואה ל-4 דיונים בסה"כ שהתקיימו בנושא בעשר השנים שקדמו לכך
דיוני ועדת הפנים של הכנסת משמשים במה מרכזית לגיבוי פעילי הימין הקיצוני בהר הבית. הדיונים משמשים במה לניגוח קבוע של קציני המשטרה האחראים על הנעשה בהר בידי חברי הכנסת הימניים, ונציגים של תנועות הר הבית מקבלים בהם במה פתוחה.

22 בספטמבר – התקיים דיון נוסף בוועדת הפנים של הכנסת לקראת חגי תשרי. הדיון חזר על עיקרי הדיון שהתקיים ב13/8. חברי הכנסת רגב, פייגלין וסטרוק תקפו בחריפות את מפקד מרחב דוד של המשטרה, האחראי גם על הר הבית.
 
להרחבה בנושא:
דו"ח עיר עמים וקשב, קשר מסוכן: דינאמיקת ההתעצמות של תנועות המקדש בישראל ומשמעויותיה (מאי 2013)
 
פרופ' מנחם קליין, נאמני הר הבית הם לא הדבר האמיתי, הארץ דעות (9/7/2013)
 
פרופ' מנחם קליין, שיח זכויות או שיח ריבונות?, מקור ראשון (5/7/2013)
 
ד"ר תומר פרסיקו, התיאולוגיה מאחורי תג מחיר והקשר המסוכן להר הבית (5/8/2013)

מול המשטרה
הפעילים שבשטח מפעילים לחצים רבים על השוטרים והמאבטחים בהר הבית ואף מכפישים באופן אישי את חלקם. עיקר הלחץ על המשטרה מופעל דרך ועדת הפנים של הכנסת. יו"ר הועדה, מירי רגב, מקיימת דיונים רבים בנושא (ראו פירוט לעיל) שמלווים בהטחת האשמות כלפי קציני משטרה בכירים כי הם אחראים ל"הפקרת היהודים בהר הבית". ועדת משנה שמונתה במרץ התבקשה גם לבחון את התנהלות המשטרה בהר.
תמיכת החכי"ם והשרים מובילה למסע ציבורי נגד כוחות השיטור המקום. בפרסומים שונים קוראים הפעילים להגיע להר במספרים גדולים על מנת להתיש את מערך האבטחה^[6], באתר אינטרנט מרכזי של הפעילים פורסמה "שיחה" מפורטת עם אחד המאבטחים המסביר שהמשטרה נמצאת על סף שבירה ומתאר מה על הפעילים לעשות על מנת "להוריד את המשטרה על הברכיים"^[7].
במרץ 2014 הוגש לוועדת הפנים של הכנסת מידי פרויקט הליב"ה של יהודה גליק, דו"ח על "התנכלות, זלזול ופגיעה בזכויות האדם של היהודים העולים להר בידי המשטרה"^[8]. השר אורי אריאל כינה את סגירת הר הבית "שערוריה חסרת תקדים והפרת התחייבות מפורשת של משטרת ישראל... פגיעה בזכויות הבסיסיות ביותר של אזרחים מן השורה."^[9] סגן השר זאב אלקין התבטא באופן דומה: " "זאת שערורייה, בושה וכלימה"^[10].
בשני הדיונים שוועדת הפנים הקדישה לנושא בחודשים אוגוסט וספטמבר המשיך הקו של תקיפת קציני המשטרה. בדיון בפני ועדת הפנים ביום 13/8, אף אמר ח"כ פייגלין: "אני רוצה לומר לכם, נציגי המשטרה, שהדרך בה אתם פועלים תוביל לרצח...אתם מזמינים את הרצח בהר הבית. אני אומר לך את זה כאן, גברתי, בוועדה. המשך הנוהל הזה של ההתעלמות מהאלימות הערבית, ההתנהלות הרופסת הזאת שמזמינה את אקסטזת האלימות וההסתה תוביל לרצח. אין בכלל שאלה, רק שאלה של מתי".
 

לקראת ט' באב (3-5 באוגוסט) - תנועות הר הבית הקימו מאהל מחאה במרכז ירושלים וערכו דיונים תחת כרזה גדולה עם הכיתוב "צריך להסיר את הכיפה" (כיפת הסלע);