שנת 2018 נפתחה בסמוך להודעתו של נשיא ארצות הברית טראמפ (דצמבר 2017) על העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. בנימוקיו להחלטה טען הנשיא טראמפ שההכרה האמריקאית בריבונות ישראלית בירושלים היא לא יותר מ"הכרה במציאות הקיימת" ואינה קובעת דבר לגבי גבולותיה העתידיים של העיר. אולם בפועל להחלטה יש משמעות מרחיקת לכת והיא מהווה סטייה בוטה מהעמדה העקבית של ארצות הברית המגובה על ידי הקהילה הבינלאומית כולה, שלא להכיר בריבונות ישראלית בירושלים שלא במסגרת הסדר מוסכם בין ישראל לפלסטינים. מהלך זה נעשה לגולת הכותרת של הרוח הגבית שהממשל האמריקאי הנוכחי מעניק לסדרה של מהלכים חד צדדיים מצידה של ישראל לשינוי גבולותיה של ירושלים ולביסוס שליטתה על שני חלקי העיר.
גורמים ישראלים – מראש עיריית ירושלים ועד לראש הממשלה – הגיבו בהתלהבות על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. לעומת זאת, ההחלטה הביאה לקרע ביחסי ארה"ב והרשות הפלסטינית ולמשבר אמון חריף ביניהן שמטיל צל כבד על האפשרות לחידוש המשא ומתן המדיני.
בעקבות העברת השגרירות האמריקאית, העבירה גם גואטמלה את השגרירות שלה לירושלים, ובהמשך השנה הודיעו אוסטרליה, צ'כיה וברזיל שיבחנו גם הן את האפשרות להעברת השגרירויות שלהן לעיר. עם זאת, שתי הראשונות הדגישו כי הכרתן בירושלים כבירת ישראל מוגבלת למערב ירושלים בלבד.
במחצית השניה של השנה הודיע הממשל האמריקאי על הפסקת המימון לאונר"א[1]. צעד זה עלה בקנה אחד עם תכניותיו של ראש הממשלה נתניהו להביא לסגירת מוסדות אונר"א במסגרת מאמציו לעקר מתוכן את סוגיות היסוד של הסכסוך הישראלי פלסטיני, החל ממעמד ירושלים וגבולותיה ועד לנושא הפליטים. על רקע מהלכים אלה, הכריז ראש עיריית ירושלים היוצא ברקת על כוונתו לסגור את מוסדות אונר"א בירושלים. תמיכתו של ברקת במאמצי של ראש הממשלה היתה על רקע קמפיין הבחירות שלו לרשימת הליכוד לכנסת.
בחודש אוקטובר הודיע הממשל האמריקאי על סגירת הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים המשמשת כנציגות האמריקאית הרשמית לרשות הפלסטינית, כולל עזה ומזרח ירושלים. הממשל האמריקאי הודיע כי תחומי הפעילות של הקונסוליה יוכפפו החל מינואר 2019 לשגרירות האמריקאית בירושלים. בכך החריף טראמפ את הפגיעה במעמדם הפוליטי המובחן של השטחים והמוסדות הייצוגיים הפלסטיניים (כולל מזרח ירושלים), שההכרה בהם היא ...המשך קריאה
שנת 2018 נפתחה בסמוך להודעתו של נשיא ארצות הברית טראמפ (דצמבר 2017) על העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. בנימוקיו להחלטה טען הנשיא טראמפ שההכרה האמריקאית בריבונות ישראלית בירושלים היא לא יותר מ"הכרה במציאות הקיימת" ואינה קובעת דבר לגבי גבולותיה העתידיים של העיר. אולם בפועל להחלטה יש משמעות מרחיקת לכת והיא מהווה סטייה בוטה מהעמדה העקבית של ארצות הברית המגובה על ידי הקהילה הבינלאומית כולה, שלא להכיר בריבונות ישראלית בירושלים שלא במסגרת הסדר מוסכם בין ישראל לפלסטינים. מהלך זה נעשה לגולת הכותרת של הרוח הגבית שהממשל האמריקאי הנוכחי מעניק לסדרה של מהלכים חד צדדיים מצידה של ישראל לשינוי גבולותיה של ירושלים ולביסוס שליטתה על שני חלקי העיר.
גורמים ישראלים – מראש עיריית ירושלים ועד לראש הממשלה – הגיבו בהתלהבות על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. לעומת זאת, ההחלטה הביאה לקרע ביחסי ארה"ב והרשות הפלסטינית ולמשבר אמון חריף ביניהן שמטיל צל כבד על האפשרות לחידוש המשא ומתן המדיני.
בעקבות העברת השגרירות האמריקאית, העבירה גם גואטמלה את השגרירות שלה לירושלים, ובהמשך השנה הודיעו אוסטרליה, צ'כיה וברזיל שיבחנו גם הן את האפשרות להעברת השגרירויות שלהן לעיר. עם זאת, שתי הראשונות הדגישו כי הכרתן בירושלים כבירת ישראל מוגבלת למערב ירושלים בלבד.
במחצית השניה של השנה הודיע הממשל האמריקאי על הפסקת המימון לאונר"א[1]. צעד זה עלה בקנה אחד עם תכניותיו של ראש הממשלה נתניהו להביא לסגירת מוסדות אונר"א במסגרת מאמציו לעקר מתוכן את סוגיות היסוד של הסכסוך הישראלי פלסטיני, החל ממעמד ירושלים וגבולותיה ועד לנושא הפליטים. על רקע מהלכים אלה, הכריז ראש עיריית ירושלים היוצא ברקת על כוונתו לסגור את מוסדות אונר"א בירושלים. תמיכתו של ברקת במאמצי של ראש הממשלה היתה על רקע קמפיין הבחירות שלו לרשימת הליכוד לכנסת.
בחודש אוקטובר הודיע הממשל האמריקאי על סגירת הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים המשמשת כנציגות האמריקאית הרשמית לרשות הפלסטינית, כולל עזה ומזרח ירושלים. הממשל האמריקאי הודיע כי תחומי הפעילות של הקונסוליה יוכפפו החל מינואר 2019 לשגרירות האמריקאית בירושלים. בכך החריף טראמפ את הפגיעה במעמדם הפוליטי המובחן של השטחים והמוסדות הייצוגיים הפלסטיניים (כולל מזרח ירושלים), שההכרה בהם היא תנאי יסוד לכל פתרון מוסכם.
בחודשיים האחרונים של השנה החלה משטרת ישראל לפעול נגד נושאי משרה רשמיים ופעילים מזרח ירושלמים המזוהים עם הרשות הפלסטינית ובראשם עדנאן רית, תושב סילוואן שמונה בספטמבר השנה למושל מחוז ירושלים ברשות הפלסטינית. המעצרים החוזרים החלו לאחר שתושב מזרח ירושלים ששמו נקשר במכירת בית בעיר העתיקה לידי עמותת מתנחלים, נעצר בידי הרשות הפלסטינית. מעצריו של רית בידי הרשויות הישראליות החל לאחר מעצרו של תושב מזרח ירושלים בידי הרשות הפלסטינית, ששמו נקשר במכירת בית בעיר העתיקה לידי עמותת מתנחלים. מעצריו של רית לוו בלחץ מאסיבי מגורמי ימין גם במסגרת דיוני ועדת הפנים של הכנסת, שכרכו בתפקידו של רית את פעילות הרשות הפלסטינית בירושלים ואת הפגיעה בכך בריבונות ישראל בירושלים[2]. לאחר מעצרו האחרון של רית, הוציא אלוף פיקוד מרכז צו האוסר עליו להיכנס לשטחי הגדה המערבית לתקופה של 6 חודשים.
במהלך 2018 נמשכו המאמצים הישראליים לקבוע באופן חד צדדי את גבולות הקבע של ירושלים.
בינואר 2018 קיבלה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק לתיקון השני לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל לאחר שבוצעו מספר שינויים בהצעה המקורית. הסעיף בהצעת החוק שנועד לקדם את ניתוק השכונות מעבר לגדר מירושלים עבר רק באופן חלקי ויידרשו לו הליכי חקיקה נוספים בעתיד[3]. סעיף זה הוכנס להצעת החוק ביוזמת השר אלקין שגם התמודד על ראשות עירית ירושלים בבחירות המקומיות בשלהי השנה. במהלך קמפיין הבחירות שלו חזר אלקין על תמיכתו בניתוק השכונות מעבר לגדר, בהן חיים כיום למעלה משליש מתושבי מזרח ירושלים.
במקביל, המשיכה ממשלת הימין ליישם בשטח את מדיניות "ירושלים הגדולה", בשורת פעולות חד צדדיות שנהנו מאותה רוח גבית אמריקאית שדובר בה לעיל. מדיניות זו כוללת את סיפוח גושי ההתנחלויות סביב ירושלים (גוש עציון, מעלה אדומים, וגבעת זאב) ואת ניתוק השכונות המזרח ירושלמיות שהגדר הפרידה מהעיר. כך למשל, כפי שניתן יהיה לראות בדוח, חלה התקדמות רבה בסלילת מערך הכבישים המחזק מצד אחד את האינטגרציה בין גושי ההתנחלויות לבין ירושלים ומן הצד השני מעמיק את הסגרגציה ביניהם לבין המרחב הפלסטיני. ניתן יהיה לראות גם כיצד מערך הכבישים החדש מסמן ומחבר ל"ירושלים הגדולה" "גוש התנחלויות רביעי" שאינו נכלל בתוואי הגדר, והוא גוש בית אל - עפרה – פסגות - אדם, מצפון-מזרח לירושלים. "כביש האפרטהייד" שפתיחתו הושלמה בימים אלה משרת פעמיים את חזון "ירושלים הגדולה": הוא מסייע להידוק החיבור של "הגוש הרביעי" לירושלים על חשבון סביבתו הפלסטינית, ומקדם את התנאים הנחוצים לישראל לבנייה עתידית באזור E1 שבגוש מעלה אדומים.
ניתן אם כן לראות כי גם כאשר הליכי החקיקה הנוספים נעצרים, ממשיכות להתקדם בשטח פעולות חד צדדיות של ישראל לקיבוע גבולות ירושלים.
תחת מסגרת מדינית זו יוסיף הדוח ויפרט את העליה הדרמטית בהיקפן של תכניות הבניה הישראליות בירושלים המזרחית, את הריסות הבתים שהתרחבו גם אל השכונות שמחוץ לגדר ההפרדה, את העמקת מעורבותן של רשויות המדינה במתחמי תיירות התנחלותיים בסביבות העיר העתיקה, את פינוין המתרחב של משפחות פלסטיניות בסילוואן ובשייח ג'ראח, ואת התקרבות ושיתוף הפעולה בין תנועות המקדש לבין המשטרה והרשויות בהר הבית/חרם א-שריף וכיצד הן מסכנות את הסטטוס קוו. הדוח יציג גם את החלטת הממשלה על תכנית חומש להשקעה כלכלית בירושלים המזרחית וסקירה ראשונית של משמעויותיה, ולבסוף יסקור את הלכי הרוחות בירושלים המזרחית כפי שהשתקפו בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות.
Print
PDF version