החיים בג'בל

 
 

 
המודל הזה, אומרים במשטרת ירושלים, הוביל לירידה משמעותית במספר אירועי זריקות האבנים, השלכת בקבוקי התבערה, ירי הזיקוקים וחסימות הכבישים בסלעים או צמיגים. ב־2016 נרשמה ירידה של 63 אחוז בהפרות הסדר שנרשמו במזרח העיר לעומת 2015. גם היחס מצד השוטרים לתושבים השתנה. "אנחנו חייבים לתת לאוכלוסייה במזרח העיר להבין שהמשטרה לא רק התקפית", אומר הקצין הבכיר. "מרבית האוכלוסייה היא נורמטיבית, כך שהטמענו אצל השוטרים גישה של כבוד לאנשים. אנשים שמתבקשים על ידי שוטרים לעצור כדי להיבדק משוחררים להמשך דרכם בלחיצת יד אם הכל בסדר איתם. עם טפיחה על השכם, בלי קללות, בלי מילים לא במקום והשפלות. גם זה שינוי דרמטי, והוא חלק מהידיעה שרוב התושבים רוצים לחיות את חייהם בשקט".
 
אבל המציאות רחוקה מלהיות אידיליה. חבר המועצה לשעבר מלכא אומר שהוואקום שמותירה ישראל בשכונות מזרח העיר מושך אליו גורמי טרור. "כבר יש מאחזים של חמאס ושל הרשות הפלסטינית בחלק מהמקומות, אם לא בכולם. יש צופים שממומנים על ידי חמאס, ופעילויות אחרות בחסות הרשות. אסור לנו להמשיך להתעלם ממזרח העיר".
 
ב־1967 כללה מזרח ירושלים שש שכונות בלבד על שטח של כשישה קמ"ר. בתום המלחמה החליטה ממשלת ישראל להוסיף לשטח העיר 64 קמ"ר נוספים, ובהם 22 כפרים שלא היו עד אז חלק מירושלים. ג'בל מוכבר היה אחד מהם. כיום מתגוררים בשטח המוניציפלי של ירושלים 305 אלף פלסטינים. הם מהווים 37 אחוז מכלל האוכלוסייה בעיר, אך נהנים רק מעשרה אחוז מתקציב העירייה. בתקציבי הרווחה, הספורט וקידום הנוער עומד חלקה של האוכלוסייה הערבית במזרח העיר על חמישה אחוז בלבד. הנתונים מספרים את סיפורה של ההזנחה: מאז 1967 ועד 2012 ניתנו רק 4,300 היתרי בנייה בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. זה הצמיח תרבות של בנייה לא חוקית, המוערכת כיום בעשרות אלפי יחידות דיור. רק 64 אחוז ממשקי הבית בשכונות הללו מחוברים באופן מסודר לרשת המים. למעשה, חסרים כ־30 ק"מ של צנרת מים בחלקים הערבים במזרח העיר.
 
נסענו יחד לראות את הפרויקט שהוקם בצפון השכונה לפני כעשר שנים ונקרא נוף ציון. מדובר ב־90 דירות בבתים מדורגים המיועדים רק ליהודים. יש שם גן שעשועים עם מתקנים מושקעים ומגודרים בגדר גבוהה. עוויסאת אומר שהעירייה אישרה לפני כחודש בניית מקווה ובית כנסת לנוף ציון, "וכל זה מהארנונה שאנחנו משלמים. זו התנחלות בתוך השכונה שלנו שרק מראה לנו כמה אנחנו לא במעמד שווה".
 
אחר כך, כשנסענו מג'בל מוכבר לסילוואן ועברנו ברחוב עין אל־לוזה, נופפו אלינו ילדים ששיחקו ליד קיר שעליו רוססה כתובת ענקית לציון יום השנה ה־29 לייסוד חמאס. מעליהם, על כבלי החשמל החוצים את הרחוב, התנופפו דגלי חמאס. עוד רחוב מוזנח, מלוכלך, מלא בורות. על 100 דירות ברחוב הזה תלויים ועומדים צווי הריסה.
 
את כאב הראש הזה ישנם מי שרוצים להסיר מעל ישראל באמצעות גדר הפרדה. "התנועה להצלת ירושלים" מובילה את רעיון ההיפרדות מהשכונות הערביות במזרח העיר. היוזמה כוללת הקמת גדר שתותיר מחוץ לירושלים את מרבית הכפרים שסופחו אליה, בהם צור באהר, ג'בל מוכבר, בית חנינא, עיסאוויה ומחנה הפליטים שועפאט. האזורים הללו יהפכו לשטח C או B, והאחריות האזרחית עליהן תועבר לרשות הפלסטינית. השליטה הביטחונית תישאר בידי ישראל.
 
השר וחבר הכנסת לשעבר, חיים רמון, ממובילי היוזמה, אומר שאין מנוס מהמהלך הזה. "כבר היום אבו דיס היא בשטח B והרשות פועלת בה עם משטרה ומשרדי ממשלה", אומר רמון. "ואבו דיס זה שני ק"מ מהכותל. אם הרשות לא תסכים לקבל אחריות על האזורים הללו, נכריז עליהם כעל שטח C והם יתנהלו כמו שטחי C בגדה. יש כיום 100 אלף פלסטינים בשטחי C. מה, אף אחד לא דואג להם? מהלך כזה ישנה את כל התמונה. הקהילה הבינלאומית גם כך לא מכירה בריבונות שלנו שם, אז מה, יגנו אותנו על מהלך כזה? לדעתי הקהילה הבינלאומית תשקיע הרבה כסף כדי לשפר את המצב הנורא שנשאיר שם. אם אנחנו רוצים רוב יהודי בירושלים בעוד 10־20 שנה, אנחנו חייבים ללכת על מהלך כזה. הוא גם מתחייב מהבחינה הביטחונית. כשנלחמנו על גדר ההפרדה אמרו לנו מהימין שזה לא יעזור. היום אנחנו יודעים שזה עזר. ועוד איך עזר".
 
טטרסקי מ"עיר עמים" אומר שמדובר ברעיון הזוי. "בטח שהיינו רוצים שהרשות תקבל את האחריות על הכפרים והשכונות האלה, אבל גם ברשות מבינים שכל העניין פה הוא לזרוק אליהם אוכלוסייה חלשה וענייה. למה שהם יעזרו לנו לטפל בכאב הראש הזה בלי לקבל את אל־אקצה, בלי הסדר מדיני שפותר את סוגיית ירושלים כולה? הרשות יודעת שאם היא תהיה חלק ממהלך כזה, בלי הסדר, היא תאבד את מעט הלגיטימיות שעוד נותרה לה ברחוב הפלסטיני".
 
בסוף היום עמדנו עם מחמוד עוויסאת ליד קוביות הבטון. סיפרנו לו על היוזמה להקיף את כפרו בגדר ולהסיר ממנו את האחריות המדינתית של ישראל. במקום תקציבים זעומים, תעברו לאפס מאופס, אמרנו לו. "זה לא הולך ככה", ענה, "איך יעשו דבר כזה, מה, ככה אפשר לשחק עם חיים של אנשים? אתם צריכים להבין שההזנחה וההתייחסות אלינו כאל אויבים לא מתקבלת כאן באדישות. בטח שאנשים עושים משהו. ההזנחה הזו לא מאפשרת לנו לכוון את הילדים שלנו לחיים נורמליים. מה נגיד לילדים שלנו, לכו לשחק כדורגל במגרש? תלכו להתנדנד בגינה? אז הילדים כל הזמן בכבישים או מול הטלוויזיה או האינטרנט, רואים כל מה שקורה מסביב. זה גורם לאנשים לקבל רעיונות. אתה לא יודע מה בן אדם חושב או חולם בלילה ומה הוא יעשה עם זה בבוקר. במקום לחשוב על גדר תתחילו לחשוב על מה שמגיע לנו, הדברים הבסיסיים, אתם יודעים, בית ספר, גינה קטנה, כבישים ומדרכות נורמליים, כמו במערב העיר".
 

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, מוביל בשנים האחרונות מהלך מקיף לצמצום הפערים בשכונות הערביות בירושלים. בתקופת ברקת נבנו במזרח העיר יותר מ־800 כיתות לימוד חדשות, ועוד כ־1,000 נמצאות בשלבי תכנון וביצוע. הוקמו בתי ספר טכנולוגיים מהמתקדמים בארץ, נפתחו שני מינהלים קהילתיים חדשים, נבנו ונסללו עשרות כבישים בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, ומושקעים תקציבים גדולים בשיפור השירותים העירוניים, פתיחת טיפות חלב, מתן שירותי רווחה וקהילה, שירותי דואר ועוד. כמו כן שודרגו מגרשי ספורט רבים, הוקם מרכז תעסוקה בשועפאט ועוד. בנוסף מפעילה העירייה בשנתיים האחרונות פרויקט יום לימודים ארוך בבתי הספר העל־יסודיים במזרח העיר עד השעה 17:30. לצערנו, תנופת צמצום הפערים באה לביטוי בעיקר בשכונות שבתוך גדר הביטחון ולא מחוצה לה, זאת בשל האתגר הביטחוני והצורך בסיוע גורמי הביטחון בפעילות בשכונות אלו. העירייה מעלה זאת בכל הזדמנות בפני הדרג המדיני הבכיר כדי להוביל מתווה שיאפשר מתן שירותים ואכיפה עירונית באופן שוטף גם באותן שכונות". ¿