הקטטה המתוזמרת בין ראש העיר ירושלים ניר ברקת לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ היתה יכולה להוות אתנחתא קומית, לולא כיסתה על הבעיות הקשות של ירושלים המזרחית. לפני כחודשיים הודיעה הממשלה על תוכנית "להגברת הביטחון האישי ולפיתוח כלכלי־חברתי בירושלים". מה שלרגע נראה מבטיח, התגלה כעוד תוכנית להגברת האכיפה והשיטור בירושלים המזרחית. מרכיבי הפיתוח בה זניחים ואינם מתקרבים לצרכים הריאליים שנקבעו לפני שנים. גם בקטטה הנוכחית בין השר לראש העיר נבחן המענה לתחלואי ירושלים המזרחית רק מן הזווית של משטור ופיקוח.
אין הצדקה לאלימות גם כאשר היא צומחת בנסיבות של הזנחה וקיפוח חמורים, ואין להפחית מחשיבותה של אכיפת החוק. ואולם, "ביטחון אישי" לא יכול לשמש כיסוי להפללה גורפת של אוכלוסייה, תוך התעלמות מצרכיה הבסיסיים. במקום להתקוטט זה עם זה, ייטיבו ברקת ואהרונוביץ לעשות אם יערכו בדק בית במשרדיהם: יבחן נא השר לביטחון פנים את תפקידה של המשטרה בפיזור קטלני של הפגנות בירושלים המזרחית, את ההתעלמות מתלונות של פלסטינים, את מעצרי הקטינים והגיבוי הכמעט אוטומטי למתנחלים, שנהפכו לדבר שבשגרה.
ויבחן ראש העיר את נכונותו ויכולתו להתמודד ברצינות עם הבעיות הקשות באמת של ירושלים המזרחית: עוני המתקרב ל–80%, מחסור בתשתיות מים, ביוב, כבישים ומוסדות חינוך ותרבות, והגבלות חמורות על חירויות אישיות וקולקטיביות.
מאז החטיפה והרצח של שלושת הנערים היהודים בגוש עציון והרצח של הנער הפלסטיני בשועפט, וביתר שאת מאז המלחמה בעזה, נהפכו תושבי ירושלים המזרחית יעד להתקפה גזענית אלימה, וקולו של ראש העיר ברקת בקושי נשמע. מופעי גזענות בוטים נגד פלסטינים מתרחשים מדי שבוע בכיכר ציון ובמקומות ציבוריים אחרים ולרוב, רק פעילים חברתיים מנסים לעצור את ההתלהמות.
לאחרונה הכריז ברקת, כי הרכבת הקלה היא סמל ריבונות בירושלים והפך אותה במו פיו יעד להתקפות. ערב חג הקורבן הוא מיהר להתייצב לצדם של מתנחלים במבצע הניכוס האחרון של בתים בסילואן וצידד בקידום הבנייה בגבעת המטוס. המסר העובר מכיכר ספרא הוא כי סוגיית "הביטחון האישי" משמשת כלי שלטוני להנצחת האפליה בירושלים ולקיבוע ההפרדה בין אזרחים (יהודים) לתושבים (ערבים).
ללא אופק להסדר מדיני בעתיד הנראה לעין, נדרשת מדיניות זהירה ואחראית בבירה, שתשאף למתן ולצמצם את עיוותי המציאות הבלתי שוויונית המשתררת בה. במקום להתקוטט עם השר לביטחון פנים, על ברקת לדפוק על דלתותיהם של שרי החינוך, הפנים, הרווחה, האוצר והתשתיות, ולטפל בבעיות האקוטיות בירושלים המזרחית. עניין זה הוא בנפשה של העיר כולה.