דוח: הממשלה פעלה כדי להגביר את המתח בירושלים בחודשי המלחמה הראשונים

מייד עם פרוץ המלחמה, כותרה מזרח ירושלים על ידי ישראל במגבלות תנועה ומחסומים. פעולות ענישה קולקטיבית ושיטור אגרסיבי החלו נגד תושבים פלסטינים בעיר. בעימותים שפרצו במספר שכונות השתמשו כוחות הביטחון באש חיה, בבואש, בכדורי גז וגומי ועוד. עימותים התרחשו גם בין תושבים לבין מתנחלים בשכונות הפלסטיניות בעיר. חמישה צעירים פלסטינים נהרגו במהלך עימותים עם כוחות הבטחון במזרח ירושלים בסילוואן, עיסאוויה וענתא במהלך חודשים אלו, עשרות נפצעו, ומאות נעצרו. עד סוף השנה דווח על מעצרם של 987 פלסטינים במזרח ירושלים, לרבות ילדים ונשים, בהם מאות מעצרי בית. לצדם הוצאו עשרות מעצרים מינהליים נגד תושבי מזרח ירושלים, וכן מאות צווי הרחקה, מירושלים בכלל, מהעיר העתיקה או ממתחם הר הבית/חרם א-שריף. 

תועדו והופצו מקרים רבים של תקיפה של עוברי אורח בידי כוחות הביטחון, לרבות השלכת רימון הלם למסעדה, תקיפת נוסעים ברכב, תקיפת הולכי רגל, חיפושים משפילים, חיפושים אקראיים במכשירי הטלפון, גם של תלמידים צעירים בדרכם לבתי הספר, ופגיעה בבעלי מוגבלויות. משך שבועות, צוותי חינוך ותלמידים נתקלו באלימות קשה בדרכים מכוחות הביטחון הפרושים בעיר, ופלסטינים רבים חוששים עד היום לצאת מבתיהם ולהגיע למערב העיר. 

מגבלות קשות הוטלו גם על כניסת פלסטינים לעיר העתיקה, ובאזור שער שכם נאסרה על התושבים השהייה, ולא אחת הוכו צעירים שנלקחו גם אקראית לתוך חדרי הבטחון שבמתחם. משך שלושה חודשים ועד היום, פרק זמן ארוך באופן חסר תקדים, מוטלות מגבלות קולקטיביות על כניסת מוסלמים להר הבית/חרם א-שריף כאשר כניסת ישראלים למתחם מותרת. שני פיגועים קטלניים נגד ישראלים התרחשו בזמן זה, סמוך לשער הפרחים בסביבות העיר העתיקה ובכניסה לעיר ממערבה. מזרח ירושלים הצטרפה לשביתות שהוכרזו בגדה להזדהות עם ההרס הקשה בעזה, וחלק מהאסירים ששוחררו במסגרת עסקאות החטופים היו תושבי מזרח ירושלים, חלקם גם לאחר מעצר קצר בלבד או עוד לפני שנשפטו. שחרורם במסגרת העסקה אינו מעיד על הזדהותם עם מעשה הטבח, והם אף לא נדרשו להסכים לשחרור במסגרתה. בתקופה זו נרשמה עלייה של מאות אחוזים בנתוני האבטלה במזרח ירושלים, ומשפחות רבות הגיעו לפת לחם. 

בחודשי המלחמה קידמה ישראל תכניות בניה של כ-7,000 יחידות דיור במזרח ירושלים, להרחבת ולהקמת התנחלויות, מהן 2,500 יחידות דיור בהתנחלויות חדשות בגבעת השקד, אמת המים התחתונה וקדמת ציון. העירייה אף הגבירה את קצב הריסת הבתים במזרח ירושלים, ובמהלך המלחמה נהרסו 47 יחידות דיור (ממוצע של 17 יחידות דיור בחודש – זינוק של 70% בקצב ההריסות לעומת חודשי השנה הקודמים). פחות משבועיים לאחר פרוץ המלחמה בוצעו שתי הריסות בתים בשכונת בית חנינא. ההריסות לוו בכוחות משטרה גדולים, ולמשפחות לא ניתנה כל הודעה מוקדמת. ב-19.10.2023 פנינו לראש עיריית ירושלים עם האגודה לזכויות האזרח ועם במקום, מתכננים למען זכויות תכנון, בדרישה לחדול מהריסת בתים בזמן המלחמה. כפי שטענו שם, המשך ההריסות בעת המלחמה, אשר מותיר עשרות בני אדם ללא קורת גג ומסתור מפני טילים, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובאטימות לב.

עם שיתוק הרשויות, גם בירושלים כפי שקרה בכל ישראל, החלה החברה האזרחית בירושלים ביוזמות משותפות ונחושות כדי שלא לאפשר לאלימות ולשנאה להשתלט על רחובות העיר. עוד קודם, בתגובה להפיכה המשפטית שקידמה הממשלה, פעלה עיר עמים לכינוס נציגי חברה אזרחית בירושלים, לרבות ארגונים פלסטינים, כדי לפעול יחד נגד הלחצים המוגברים על המרקם העדין של יחסי ישראלים ופלסטינים בעיר ועל עבודת החברה האזרחית. תשתית זו שימשה בסיס להתארגנות אזרחית עם פרוץ המלחמה בה שותפים גם פעילים פלסטינים ממזרח ירושלים, והניעה יוזמות משותפות רבות, כמוקד סיוע  אזרחי למזרח העיר בהעברת סלי מזון למשפחות, קבוצת פעילים וארגונים למניעת הסלמה בין דתית, פעילויות של סולידריות וליווי עובדים למקומות עבודה במערב העיר ולטיפול רפואי, מניעת פגיעה גורפת בחופש הביטוי, והתייחסות לפגיעה בסטודנטים פלסטינים במסגרות לימודים עקב התבטאויות חלוקות. 

אל מול רגשות הפחד והזעם במציאות של עיר דו-לאומית, כאשר רשויות המדינה מפעילות לרוב אמצעים כוחניים ומציעות מענה דל לצרכים הרבים, נפשיים, קהילתיים וחומריים, תושבי ירושלים משני הצדדים הצליחו לרוב להכיל את המתיחות הקשה מבלי שהיא תגלוש לאלימות נרחבת בין יהודים לפלסטינים בעיר. מעבר למניעת האלימות, פעלו היוזמות גם לחיבורים, אל מול הלכי רוח מובנים של פחד ועוינות. אל מול החרדה, נענינו לפניות תושבים בעיר למפגשים, משותפים בין תושבים מקומיים בשכונות שונות, של דיבור גלוי על חששות, והמשך התקשורת ישירה תוך כדי אכפתיות הדדית.

קראו את הדוח המלא: