50 שנה לסיפוח: מדיניות ישראל בירושלים - מתכניות לשינוי גבולות ועד ניסיונות לפירוק ירושלים הפלסטינית

סיכום 2017: מדיניות ישראל בירושלים: מתכניות לשינוי גבולות
ועד ניסיונות לפירוק ירושלים הפלסטינית

ינואר 2018

במהלך 2017 הגבירה ממשלת ישראל מאוד את פעולת המלקחיים שמטרתה לקבע את מעמדה של העיר כבירתה הבלעדית של ישראל, תוך פירוקה את ירושלים הפלסטינית. פעילות המלקחיים מתנהלת מחד בגבולות החיצוניים של ירושלים ומאידך בפעולות בוטות בלב ירושלים המזרחית, בעיר העתיקה ובסביבותיה. ישראל פועלת באופן אינטנסיבי לשינוי גבולותיה של ירושלים, באמצעות חקיקה, ביצירת מובלעות פלסטיניות בשוליה, בהמשך הבניה בשכונות/ההתנחלויות הישראליות ושל תשתית כבישים בין ירושלים לבין ההתנחלויות שסביבה שתופרים בפועל את "ירושלים רבתי". במקביל, פועלת ישראל גם בתוך ליבתה של ירושלים המזרחית, בעיר העתיקה ובסביבותיה. פעילות זו ניכרת במספר חסר תקדים של יוזמות תיירות התנחלותית בלב שכונות פלסטיניות, בקידום פינויים ועקירת משפחות פלסטיניות מהאזור, בהריסות בתים בכל חלקי ירושלים המזרחית, בשחיקת הסטטוס קוו בהר הבית/ חרם א-שריף, בפעולות משטור הנעטפות באצטלת "משילות" ובניסיונות גוברים לדחוק את הנרטיב הפלסטיני בירושלים. 
צעדים אלו מבטאים החרפה ניכרת של המדיניות הישראלית בירושלים, כאשר חלקים גדולים מהאופוזיציה בישראל לא רק שאינם פועלים נגד מדיניות הממשלה אלא אף מעניקים לה רוח גבית בדמות תכניות חד צדדיות של המחנה הציוני להפרדת שכונות פלסטיניות בירושלים שיביאו לפירורה והחלשתה.
מדיניות זו של ישראל קיבלה גם חיזוק בהצהרת טראמפ ב-6 בדצמבר 2017, על פיה ארה"ב מכירה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל. עוד הודיע טראמפ במסגרת הצהרה זו כי הורה לעשות את הדרוש לצורך העברתה של השגרירות האמריקאית בישראל לירושלים[1]. לדברי טראמפ "ירושלים היא הבירה של ישראל. זו לא רק הכרה במציאות, אלא הכרחי". טראמפ אף הוסיף כי "החלטות סופיות על קביעת הגבולות ייקבעו בין הצדדים", וקרא לשמירת הסטטוס קוו כולל במסגד אל-אקצא. בסיום נאומו חתם טראמפ שוב על צו נשיאותי הדוחה בחצי שנה נוספת את העברתה של השגרירות.
הצהרה זו התקבלה בשמחה על ידי ממשלת ישראל, במקביל לביקורת במזרח התיכון ובמרבית מדינות העולם. ברשות הפלסטינית הגיבו להכרזה בביטול פגישות עם גורמים אמריקאים רמי דרג ובהצהרה שארצות הברית אינה יכולה לשמש עוד מתווכת בין ישראל לפלסטינים.
כפי שנפרוס בדוח זה, בהיעדר תהליך מדיני, אלו המבקשים לשמר את הסיכוי להסדר עתידי הוגן בירושלים חייבים לפעול נגד המהלכים האסטרטגים שנועדו לפורר את ירושלים הפלסטינית. מהלכים אלו פוגעים ביציבות החיים בעיר ובטווח הארוך יקשו עוד יותר על האפשרות להסדר בירושלים. ללא הסדר של שתי בירות בירושלים אין היתכנות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לשם כך לא די להתמקד במניעה של בניה ישראלית מעבר לקו הירוק ויש הכרח לתת מענה אפקטיבי למהלכים הנוספים שמבצעת ישראל - המהלכים החד צדדיים לשינוי גבולות ירושלים, והמהלכים להידוק השליטה ושינוי אופיין של העיר העתיקה וסביבותיה, תוך ניסיון לריסוק החברה הפלסטינית בירושלים.

תוכן עניינים
1. מדיניות ישראל לעיצוב גבולות ירושלים
א. מהלכי חקיקה ביוזמת הקואליציה – ניתוק שכונות וסיפוח התנחלויות
ב. קידום תכניות בניה להרחבת שכונות/התנחלויות ישראליות
ג. תשתיות כבישים: חיבור ירושלים רבתי ובידוד אזורים פלסטינים
ד. הריסות בתים
ה. מובלעת וולג'ה  - מאדמות חקלאיות פלסטיניות לאתר בילוי ישראלי 
ו. E1 – קידום תשתיות וסילוק קהילות
2. מדיניות ישראל בליבת ירושלים המזרחית
א. מתחמי תיירות התנחלותיים  - בתוך, מעל ותחת שכונות פלסטיניות
ב. עקירת משפחות פלסטיניות
3. הר הבית/ חרם א-שריף
א. מחאת המגנומטרים.
ב. הידוק יחסי מדינה תנועות המקדש ושחיקת הסטטוס קוו 
4. פעולות משטור ואכיפה סלקטיבית באצטלה של "משילות"
5. סיכום - הכרה במציאות: ירושלים היא ביתם בהווה ובירתם לעתיד של שני העמים החיים בה
 
1. מדיניות ישראל לעיצוב גבולות ירושלים
א. מהלכי חקיקה ביוזמת הקואליציה – ניתוק שכונות וסיפוח התנחלויותבחודשים יוני - יולי 2017 הונחו על ידי חברי כנסת מהקואליציה שתי הצעות חוק על שולחן הכנסת - הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) והצעת חוק ירושלים ובנותיה. שתי הצעות החוק חותרות לשנות מהותית את גבולות ירושלים. הצעות חוק אלה יביאו לסיפוח דה פקטו של גושי ההתנחלויות מסביב לירושלים, יטילו הגבלות נוספות על משא ומתן עתידי על ירושלים, ויגרמו לעקירתם מהעיר של כשליש מתושבי מזרח ירושלים החיים כיום בשכונות המזרח ירושלמיות שמעבר לגדר ההפרדה.
עיר עמים ניסחה את עמדתה המפורטת בהתנגדות לשתי הצעות חוק אלו. כפי שפירטנו שם, מהלכים אלה, הנהגים ומקודמים מעל ראשיהם של תושבי ירושלים, לו ימומשו, יחבלו עמוקות בסיכויים לפתרון מדיני, יערערו את המרקם העירוני ויחריפו את העימות בירושלים.
הצעת חוק ירושלים ובנותיה[2], מבקשת להרחיב את גבול השיפוט של ירושלים כך שיכלול את הרשויות המקומיות בשלושת גושי ההתנחלויות: מעלה אדומים (הכולל גם את שטח E1), גוש עציון וגבעת זאב, ובמקביל לנתק מירושלים את השכונות המזרח ירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה והגדרתן תחת רשויות מקומיות נפרדות. ראש הממשלה נתניהו הודיע כי הוא תומך בהצעת החוק "ירושלים ובנותיה"[3], אך לעת עתה היא לא קודמה. בתקשורת התפרסמו ידיעות שהחוק נבלם בשל לחץ אמריקאי[4].
ביולי 2017 הגישו השרים בנט ואלקין תיקון מחשק נוסף ל"חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל". הצעת החוק שאושרה בבהילות בקריאה ראשונה בכנסת טרם צאתה לפגרת הקיץ ב-26 ביולי 2017 קובעת כי: סעיף 6 ל"חוק-יסוד ירושלים בירת ישראל" האוסר על העברת שטח מירושלים לגורם זר ישוריין מעתה ברוב של 80 חברי כנסת (ולא 61 ח"כים כדרישת החוק עד כה). כדי לשנות סעיף זה (הקובע את דרישת הרוב של 80 חברי כנסת) יהיה צורך ברוב של 61 חברי כנסת (סעיף 7).[5] בנוסף, הצעת התיקון לחוק ביקשה כי סעיף 5 הקובע כי חוק זה חל על כל שטח הרחבת תחום ירושלים מ-1967 (שטח הסיפוח) יבוטל. במקומו הוצעה תוספת לסעיף 6 הקובעת כי כל השטח המהווה כיום חלק מתחום עיריית ירושלים הוא שטח שאסור להעביר לגורם זר. השינוי, הנראה לכאורה קוסמטי, נועד לאפשר לממשלה לערוך שינויים מוניציפאליים בתחום השיפוט של ירושלים: למשל, הוצאת השכונות שמעבר לגדר מתחומי ירושלים או הכללת התנחלויות בתחומי העיר כפי שמוצע בהצעת החוק ירושלים ובנותיה.[6]
ביום 2 בינואר 2018 אישרה מליאת הכנסת את התיקון לחוק-יסוד ירושלים 2017[7], זאת לאחר שינויים שהוכנסו בו כשעתיים לפני ההצבעה הסופית. על פי השינויים האחרונים שהוכנסו בתיקון לחוק, אושרה דרישת הרוב של 80 חברי כנסת (במקום 61) לגבי כל החלטה הקשורה בהעברת שטח מירושלים לגורם זר (סעיף 6). אושר גם התיקון הקובע כי ניתן יהיה לשנות את דרישת הרוב המוגדלת בחקיקה שתתקבל ברוב של 61 חברי כנסת (סעיף 7). לעומת זאת, נדחתה לעת עתה מחיקתו של סעיף 5 לחוק היסוד. ההצעה למחיקתו של סעיף 5 מחוק היסוד הוכנסה להצעת החוק ביוזמתו של השר אלקין, כחלק מהתכניות שמשרדו (המשרד לענייני ירושלים) מקדם להוצאת השכונות שמעבר לגדר ההפרדה מתחומי העיר ירושלים. ברגע האחרון התנגדה לתיקון זה סיעת הבית היהודי. והיה ואלקין יבקש להמשיך בתכניתו לניתוק מוניציפלי של השכונות המזרח ירושלמיות שמעבר לגדר מתחום ירושלים, יהא עליו לשוב ולהגיש הצעת חוק בעניין שיכולה להתקבל לכאורה ברוב רגיל.  
הגדלת דרישת הרוב לצורך העברה של שטחים מירושלים מריבונות ישראל היא מהלך בעל משמעות מדינית חמורה אך הוא יהיה רלוונטי רק ביום בו תהיה מנהיגות ישראלית המעוניינת בפתרון בר קיימא, ושאז לא יהיה בלתי ניתן לשינוי. לעומת זאת, החקיקה לקראת הוצאת שכונות פלסטיניות מהעיר היא מהלך דרמטי בעל משמעות מעשית מיידית. הוא מבטא אסטרטגיה חדשה של הימין שעד לאחרונה התאמץ למנוע כל שינוי בשטחה של ירושלים – עמדה אותה מחזיקים עדין מרבית חברי הבית היהודי. השר אלקין לא הצליח אמנם לקדם את מהלך ההפרדה שלו באמצעות החקיקה, אך כפי שבא לידי ביטוי במספר פרסומים מאז ההצבעה על החוק, המהלכים להוצאת השכונות מתחומי ירושלים לא נעצרו[8].  התיקון לחוק היסוד יאפשר לשנות את גבולות העיר (כל עוד השליטה הישראלית נשמרת בכל השטח) ברוב רגיל. לתכנית זו, אם תתממש יהיו השלכות מדיניות, אורבניות והומניטריות קשות: מדובר בניסיון לסלק מירושלים 120,000 פלסטינים, למעלה משליש האוכלוסיה במזרח ירושלים שיביא לפירורה והחלשתה. העברתם של התושבים לסמכותה של רשות מוניציפלית פיקטיבית תרע עוד יותר את מצב ההזנחה ואי התפקוד של רשויות המדינה באזורים אלו שכבר כיום הוא בכי רע. הפגיעה הניכרת בשליש מהאוכלוסיה הפלסטינית של העיר ישפיע באחת על כל מזרח ירושלים ואף על היציבות בשני חלקי העיר. 
תכניתו של השר אלקין מצטרפת לתכניתה של ח"כ ברקו, שהוגשה לראש הממשלה ונוגעת אף היא לניתוקן של שכונות פלסטיניות במזרח ירושלים. רעיונות ברוח תכניתה של ח"כ ברקו עלו במסגרת מגעים בין לשכת נתניהו לבין צוות המשא ומתן של הנשיא טראמפ[9]. לצד אלו ניצבות גם תכניות חד צדדיות שהוצגו על ידי חברי המחנה הציוני, והגדיל לעשות ח"כ יואל חסון, יו"ר הסיעה, שאף הגיש הצעת חוק שכללה לא רק את ניתוק השכונות אלא גם את שלילת מעמד התושבות של תושביהן[10].  במקום לדרוש מהממשלה לחזור לשולחן המשא ומתן המדיני ובינתיים לפעול בנחישות לחידוש ומיסוד אפיקי שיח ישראלי-פלסטיני אלטרנטיביים, מחזקים בכך חברי המחנה הציוני, מצדדי הצעדים החד צדדיים, את עמדת הממשלה ש"אין פרטנר", מחבלים עוד יותר בסיכויים לפתרון מדיני, ותורמים להחרפת  המתיחות בעיר. [11]

ב. קידום תכניות בניה להרחבת שכונות/התנחלויות ישראליותבינואר 2017 החלה שנת הכהונה הראשונה של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית. בממשלת ישראל התקבלו חילופי הממשל בהתלהבות שכללה ציפיות לקידום מהיר של תכניות בניה. ואכן, חילופי הממשל ניכרו גם בתחום הבניה בירושלים.
במהלך חמש שנות כהונתו הראשונות של אובמה, שנה לתוך הקדנציה השניה לכהונתו, נרשמו שיאים של מכרזים ותכניות בניה מעבר לקו הירוק בירושלים (מעל 5,700 יחידות דיור במכרזים ומעל 10,570 יחידות דיור בתכניות). לעומת זאת, בשנתיים וחצי של סוף הקדנציה השניה לנשיאותו של אובמה, מאז קריסת שיחות השלום באפריל 2014, חלה צניחה במספר המכרזים ותכניות הבניה שישראל קידמה מעבר לקו הירוק בעיר (סה"כ כ-2000 יחידות דיור במכרזים, ובדומה בתכניות בניה). גורמי ימין תלו את מה שהם כינו "הקפאת בניה" בלחצים של הממשל האמריקאי. בפרט טענו בישראל שלחץ אמריקאי מונע את בנייתה של גבעת המטוס בצמוד לבית צפאפא ואת קידום תכניות הבניה באזור E1 בין ירושלים למעלה אדומים.
במהלך המחצית הראשונה של שנת 2017 לא קודמו תכניות בניה ישראליות חדשות מעבר לקו הירוק בירושלים בהליכי התכנון בהיקף משמעותי. בתקופה זו התייחסו שרי הממשלה מספר פעמים לאפשרות הבניה במזרח ירושלים וציינו עד כמה חשוב התיאום עם ממשל טראמפ בנושא[12]. לעומת הפעילות המעטה בהליכי התכנון של תכניות חדשות, כן התרחשה בניה נרחבת בפועל על סמך תכניות מתאר שאושרו ומכרזים שפורסמו כמה שנים קודם לכן. בניה זו כוללת: 625 יחידות דיור בפסגת זאב, 734 ברמות, מאות יחידות דיור ברמת שלמה, 700 יחידות דיור במורדות המערביים של גילה ומאות יחידות דיור בהר חומה[13].
בחודש יולי חודשו בתנופה תכניות הבניה. בשורה של דיונים לאורך החודש, קידמו ועדות התכנון בירושלים מספר גדול של תכניות בניה מעבר לקו הירוק בעיר. בחודש נובמבר שוב קודמו מספר תכניות למגורים. בסך הכל תכניות אלו כוללות 2,328 יחידות דיור. תכניות הבניה המדוברות מתרכזות כמעט כולן בחלק הצפוני של מזרח ירושלים: ברמות, רמת שלמה, פסגת זאב ונווה יעקב, בהן קודמו 11 תכניות בהיקף של 2,058 יחידות דיור. תכניות אלו מרחיבות את השכונות/התנחלויות הישראליות ומצמצמות את המרחק ביניהן ובין שכונות פלסטיניות סמוכות באופן שמקשה על התפתחותן של השכונות הפלסטיניות ועל חלוקת העיר בעתיד.
מדובר בקפיצה משמעותית השנה בהשוואה לשנים האחרונות שבהן כאמור היקף התכניות שקודמו היה מועט ביותר. יחד עם זאת, רק תכנית אחת בלבד בהיקף של 44 יחידות דיור בשכונת רמות הגיעה לשלב האישור הסופי. על פי פרסומים בתקשורת, קיים סיכום ישראלי-אמריקאי לגבי בניה בשטחי הגדה. לפי פרסומים אלו בניה בשטחי הגדה המערבית תקודם אחת ל-3 חודשים[14]. דפוס זה, של קידום תכניות גם בירושלים אחת לכמה חודשים, תומך באפשרות קיומו של סיכום כזה. בכל מקרה, אישורן הסופי של התכניות יהיה נתון להגבלות ולתיאום תלויי מקום ועיתוי.
בנוסף, למרות מספר הצהרות לאורך השנה מצד שרים בכירים ואפילו מצדו של ראש הממשלה עצמו לגבי הכוונה להתחיל בבנייה בגבעת המטוס[15], בפועל לא פורסמו מכרזים וגם בקרקעות הפרטיות במקום לא ניתנו היתרי בניה. באוקטובר 2017 בוצעו בגבעת המטוס קידוחים לצורך בדיקות גאולוגיות הנחוצות לתחילת בניה ויש לראות בכך צעד נוסף לקראת התחלת הבניה אף כי הבניה עצמה טרם החלה.
השנה פורסמו רק מכרז אחד בהיקף של 130 יחידות דיור בהר חומה (לבית דיור מוגן) ושלושה מכרזים למבנים מסחריים בפסגת זאב. מיעוט המכרזים לא דווקא מעיד על החלטה מדינית אלא הוא בעיקר  תוצאה של ההאטה בקידום הליכי תכנון של תכניות חדשות בשנים 2014-2016. גבעת המטוס היא התכנית המאושרת היחידה שנעצרה בשלב של פרסום המכרזים. הבדיקות הגיאולוגיות שבוצעו במקום בשנה האחרונה מעידות עד כמה המצב, גם באזור זה, נזיל.

ג. תשתיות כבישים: חיבור ירושלים רבתי ובידוד אזורים פלסטיניםכמו בתחום תכניות הבניה הגדולות, גם קידום תשתיות הכבישים מעבר לקו הירוק מתמקד באזור הצפוני של ירושלים.
השנה החלו עבודות להשלמת סלילתו של החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי. רוב העבודה לסלילת הכביש הושלמה לפני שנים אולם הוא לא נפתח לתנועה. מקטע זה של הכביש ישרת תנועה ישראלית אל העיר מההתנחלויות שמצפון-מזרח לירושלים ויביא לביטולו של מחסום חיזמה ממזרח לפסגת זאב. הכביש ישרת גם תנועה פלסטינית מכיוון רמאללה לכיוון אל-עזריה ומשם לבית לחם ודרום הגדה. מרגע שייפתח הכביש לתנועה, תיאסר תנועת פלסטינים בכבישים העוברים באזור E1 שאותו ישראל מייעדת להתנחלות. חידוש העבודות על הכביש אחרי שנים שבהן הוקפאו, מסמן שישראל לא ויתרה על מאמציה לקדם בניה ב E1 ושבניגוד לעבר פחתו הלחצים המונעים ממנה לבצע מהלכים המכשירים את הקרקע לבניית ההתנחלות.
השנה גם החלה בנייתו של מחלף זיתים בכניסה המזרחית לירושלים. מחלף זה יחבר בין כביש הטבעת המזרחי לבין כביש מספר 1 המוביל ממעלה אדומים אל ירושלים.
כמו כן התקדם התכנון להפרדה מפלסית (מנהור) בשני צמתים גדולים דרכם עוברת התנועה ממעלה אדומים ומההתנחלויות הצפון-מזרחיות אל תוך ירושלים: האחת בצומת היציאה מפסגת זאב על הכביש המחבר את מחסום חיזמה אל כביש בגין המהיר החוצה את ירושלים מצפון לדרום. והשניה בצומת הגבעה הצרפתית על כביש ירושלים מעלה אדומים.
בדרום העיר נמשכות העבודות במחלף הרוזמרין בגילה המחבר את כביש 60 (כביש המנהרות) מההתנחלויות שבאזור גוש עציון אל המקטע החדש של כביש בגין העובר בלב בית צפאפא ומבתר אותה. מקטע זה הושלם לאחרונה תוך התעלמות ממחאת תושבי בית צפאפא ומדרישותיהם למזער את נזקי הכביש בשכונתם. לצורך השלמת המחלף קודמו השנה שתי תכניות (אחת מהן אושרה באופן סופי).
כמו כן החלה עבודת התכנון להכפלת מספר הנתיבים בכביש 60 היוצא מירושלים דרומה אל מחסום המנהרות בפאתי בית ג'אלה. המינהל האזרחי הוציא צווי הפקעה לצורך הקמת חלקים מהכביש. מדובר בפרויקט הנדסי ענק שכולל חפירת מנהרות דרך ההר והקמת גשרים גדולים מעל הוואדיות שבתוואי הכביש. בחברת מוריה מעריכים שהתכנון יסתיים במהלך שנת 2018 ושביצוע הפרויקט יימשך 4 שנים.
עלות התכנון של פרויקטים אלו מגיעה למאות מיליוני שקל והתקציבים לבנייתם יגיעו למיליארדי שקלים. תכניות גרנדיוזיות אלה ותקציבי העתק שמתלווים אליהן מהווים נדבך נוסף בהוצאה מן הכוח אל הפועל של חזון ירושלים רבתי. כבישי הענק והתשתיות הנלוות אליהם מחברים התנחלויות הפזורות על פני שלושה גושים נפרדים אל לב ירושלים, יאפשרו את הרחבתם הניכרת של התנחלויות ומסייעים כבר עם בנייתם לייצר נראות של רציפות טריטוריאלית ואינטגרליות מטרופולינית החיוניות ל"ירושלים הגדולה". כך, גם מבלי להשלים את הליכי החקיקה שבהם נפתח דוח זה, המציאות שאליה הם חותרים נבנית צעד אחר צעד בשטח. 

ד. הריסות בתים: השנה נהרסו במזרח ירושלים 86 יחידות דיור ועוד 87 יחידות אחרות (מחסנים, חנויות וכו') בעילה של בניה ללא היתר.
קצב ההריסות המתואר גבוה פי שניים ויותר מהממוצע השנתי בעשור הקודם. קצב מוגבר זה שהחל במחצית השנייה של 2015 אינו נראה מקרי אלא תוצאה של שינוי מדיניות מכוון. דוח מבקר המדינה על הוועדה המקומית בעיריית ירושלים מציין שבתחילת שנת 2016 גובשה בעיריית ירושלים תכנית עבודה, והוקם צוות מיוחד להגברת פעולות הריסה של בתים שנבנו ללא היתר[16]. נוסף על כך, בתחילת שנת 2016 חזרה הוועדה המחוזית לבצע פעולות אכיפה והריסה בירושלים. ירושלים היא הרשות המוניציפאלית הלא-ערבית היחידה שבה הוועדה המחוזית ולא רק הרשות המקומית מבצעת פעולות הריסה[17].
שינוי נוסף בתחום זה שאירע בשנת 2016 והמשיך בשנת 2017 הוא הריסות בתים בשכונות הירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה, אשר מאז בניית הגדר ועד לשנה שעברה לא בוצעו בהן הריסות בתים.
מעניין לציין שבניגוד לירושלים, בשטחיC  נרשמה ירידה בביצוע הריסות במהלך 2017. בעוד שבשנת 2016 חלה עליה תלולה בהריסות הבתים בשני האזורים, במחצית הראשונה של 2017 חלה ירידה משמעותית בהריסות באזוריC . על פי נתוני ארגון בצלם, במהלך 11 החודשים הראשונים של שנת 2017 הרסה ישראל 98 יחידות דיור בקהילות פלסטיניות בשטחי C  בהשוואה ל-274 יחידות דיור שנהרסו במהלך שנת 2016. מדובר במספר הנמוך ביותר של הריסות בגדה מאז שנת 2010.
לעומת זאת, בירושלים המזרחית, מספר ההריסות במהלך המחצית הראשונה של 2017, לא רק שלא ירד אלא אף עלה ביחס לתקופה המקבילה ב- 2016. עם זאת, בדיקה של תאריכי ההריסות במזרח ירושלים מגלה ירידה במספר הריסות הבתים בירושלים המזרחית במחצית השניה של 2017 לעומת המחצית הראשונה של השנה ולעומת השנה הקודמת (2016). ניתן לייחס ירידה זו, לפחות בחלקה, להשפעתה של "מחאת המגנומטרים" שפרצה במחצית השנייה של חודש יולי (להלן) אשר ככל הנראה תרמה להאטת המגמה הנמשכת מאז 2016 להגברת הריסות הבתים בירושלים המזרחית. 

ה. מובלעת וולג'ה  - מאדמות חקלאיות פלסטיניות לאתר בילוי ישראליבמאי השנה, חודשו העבודות להקמת גדר ההפרדה מסביב לכפר וולג'ה שבדרום מערב ירושלים המזרחית. לחומה שנבנתה בשנים 2010-2012 לאורך קילומטר בחלק הדרומי של הכפר נוספה גדר באורך של למעלה מ-2.5 קילומטר המקיפה אותו ממזרח ומצפון. הגדר שהוקמה חוסמת את הכביש המחבר את החלק הצפוני של וולג'ה דרך מנזר הכרמיזאן לבית ג'אלה ומותירה את הכפר עם יציאה מתפקדת אחת.
בנוסף, בדצמבר הודיעה הוועדה למתקנים ביטחוניים על כוונתה להעביר את המחסום בין ירושלים לוולג'ה למיקום חדש, קרוב יותר אל הכפר. לוועדה הוגשו התנגדויות נגד העתקת המחסום. מועצת וולג'ה הגישה התנגדות לקירוב המחסום אל הכפר, בנימוק כי בכך תימנע מתושביו גישה אל אדמות חקלאיות שבבעלותם ואל מעיין עין חניה שייוותרו מצדו הישראלי של המחסום. גם ההתנחלות הסמוכה הר גילה שהמחסום ממוקם על הכביש המחבר אותה לירושלים הגישה התנגדות למיקום החדש בטענה שאינו בטיחותי. הוועדה  טרם דנה בהתנגדויות.
העובדה שהעבודות להקמת הגדר חודשו כעת אחרי ארבע שנים שבהן המדינה הקפיאה אותן מיזמתה, מדגישה שהקמת הגדר אינה נפרדת מהמהלכים הפוליטיים האחרים שישראל בוחרת לקדם בתקופת הזמן הנוכחית. כמו באזורים אחרים של ירושלים, גם בדרום העיר תוואי הגדר נבנה בהתאם למדיניות ירושלים רבתי – המספחת בפועל את שלושת גושי ההתנחלויות לירושלים ומבתרת עוד יותר את המרחב הפלסטיני: תוואי הגדר מנתק את וולג'ה מירושלים תוך שהוא מתעקל ומבצע עיקוף על מנת להשאיר את התנחלות הר גילה בצידה הישראלי. תוואי מפותל זה הופך את וולג'ה למובלעת המבודדת מהישובים הפלסטינים הסמוכים לה. תוואי הגדר גם מנתק את וולג'ה מאדמותיו שלו שחלקים נרחבים מהן הושארו בצידה הירושלמי של הגדר והוכרזו כגן לאומי נחל רפאים. כך, השתלטה המדינה על אדמות הכפר, ניתקה אותן מבעליהן והפכה אותן לחלק מן הרצף שאותו היא מבקשת ליצור בין ירושלים לגוש עציון .   
כיום נותר מקטע של 600 מטר באזור הצפון-מערבי של וולג'ה שבו הגדר אינה בנויה. לאחרונה חשפה עיר עמים שבעיה גאולוגית חמורה היא המונעת את השלמת הגדר וזאת מחשש להתמוטטות ההר[18]. בעקבות החשיפה הודיעה מערכת הביטחון שבשל אותה בעיה גיאולוגית, בעתיד הנראה לעין אין כוונה להשלים את הגדר בוולג'ה. ממסמכים נוספים שעיר עמים חשפה עולה שבעיה גיאולוגית זו היתה ידועה למערכת הביטחון עוד לפני שהחלו העבודות להקמת הגדר ובעת שנידונה עתירתם של תושבי וולג'ה לשינוי תוואי הגדר. מערכת הביטחון הטעתה את השופטים לגבי יכולתה לבנות את הגדר במלואה והעתירה לא התקבלה. ההתעקשות על בניית הגדר בתוואי שאינו ניתן להשלמה מבהירה שלמערכת הביטחון ולמקבלי המדיניות היה ידוע מראש שתוואי הגדר אינו יכול לתת מענה בטחוני ושהוא תוכנן  למטרות פוליטיות: כדי ליצור את חיבור גוש עציון לירושלים תוך הפיכת וולג'ה למובלעת מבודדת והשתלטות על אדמותיה.
בניית הרצף שבין ירושלים לבין התנחלויות של המועצה האזורית גוש עציון באמצעות גן לאומי נחל רפאים המשיך השנה גם בקידומן של עבודות הפיתוח להקמת מרכז מבקרים על שטח של 40 דונם בגן הלאומי. הגן הוכרז על שטח של 1,000 דונם מאדמות וולג'ה ו-200 דונם נוספים של אדמות בית ג'אלה. במהלך השנה שכרה החברה לפיתוח מזרח ירושלים משרד אדריכלים לצורך הכנה של תכניות נוספות לצורך פיתוח השטח באופן שימשוך אליו ישראלים.
בניית הגדר יחד עם העברת המחסום המתוכננת יותירו את אדמות וולג'ה שהוכרזו כגן לאומי נחל רפאים בצד הישראלי. התוצאה היא מניעת גישה של פלסטינים בכלל ובעלי הקרקעות מוולג'ה בפרט אל האדמות החקלאיות שלהם והפיכתן לאתר בילוי ישראלי.

ו. E1 – קידום תשתיות וסילוק קהילותתכנית גבעת המטוס א', שלעת עתה לא פורסמו לה מכרזי בניה, יחד עם תכניות הבניה באזור E1, נחשבות כאחד האיומים העיקריים על היתכנות פתרון שתי המדינות. תכניות הבניה הגדולות באזור E1 אמנם לא קודמו מאז סוף 2012, אולם במהלך השנה ביצעה ישראל פעולות שונות שקשורות לתכניותיה באזור, שחלקן הכרחיות קודם למימוש תכניות הבניה באזור.
כך, כפי שהבאנו לעיל בפרק על תשתיות הכבישים לירושלים רבתי, השנה חודשה הסלילה של החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי ועל פי הפרסומים הוא צפוי להיפתח לתנועה במהלך החודשים הקרובים. כיום תנועה פלסטינית ביו צפון ודרום הגדה חייבת לעבור דרך אזור E1, מה שאינו מאפשר לישראל להקים בשטח התנחלות ולחסום את הכבישים בפני תנועה פלסטינית. פתיחתו של החלק הצפוני של כביש הטבעת המזרחי לתנועה תאפשר לישראל לחסום את אזור E1 בפני כלי רכב פלסטינים שיוסטו במקום זאת אל כביש הטבעת המזרחי.
קידום התכנית למנהור בצומת הגבעה הצרפתית של כביש ירושלים מעלה אדומים (לעיל) גם יאפשר את גידול נפח התנועה בין ירושלים למעלה אדומים הצפוי בעקבות בנייתן המתוכננת של אלפי יחידות דיור ב E1. בצומת זה יש כיום עומסי תנועה כך ששדרוג תשתיות התנועה בכיוון זה הוא תנאי לבנייה ב-E1.
במהלך השנה גם התבצעו על ידי הרשויות הישראליות פעולות המבקשות לסמן את השטח שבין א-טור לבין עיסאוויה כגן לאומי "מורדות הר הצופים". בשנת 2014 ביטלה ועדת הערר במועצה הארצית לתכנון את האישור לתכנית, אך השנה, בהתעלמות מהחלטת ועדת הערר ותוך עקיפת מהלכי התכנון הראויים, סומן אזור זה כגן לאומי בתכנית המתאר הארצית לשמורות טבע, ובתכנית המתאר העירונית לאתרי טבע סומן השטח ברשימה של אתרי טבע שבסמכות רשות הטבע והגנים. שטח זה בקצה המזרחי של מזרח ירושלים נושק לאזור E1 והפיכתו לגן לאומי תחצוץ בין השכונות המזרח ירושלמיות א-טור ועיסאוויה, תבלע את עתודות הבניה האחרונות שלהן ותסייע ליצור רצף ישראלי ממעלה אדומים ו- E1 אל שכונות/התנחלויות ישראליות בצפון ירושלים.
לצד תכניות אלו, נקטה ישראל במהלך השנה מספר מהלכים חדשים המעידים על נחישותה לסלק קהילות שלמות של בדואים החיות באזור E1. במהלך שנה זו הגבירה ישראל את מדיניות הריסות הבתים באזור זה. בפברואר 2017 חילק המינהל האזרחי כ-40 צווי הריסה למבנים בכפר הבדואי חאן אל־אחמר, שנמצא ממערב להתנחלות כפר אדומים[19]. חלוקת צווים בהיקף כזה היא חסרת תקדים. באוגוסט, לקראת דיון בעתירה נגד צווי ההריסה הודיע שר הביטחון ליברמן שהתכנון הוא להרוס את הכפר בתוך חודשים[20]. בספטמבר הודיעה המדינה לבג"ץ שהכפר יפונה עד אמצע 2018[21]. בנובמבר הוציא המנהל האזרחי צו המורה על פינוי קהילת ג'בל אל באבא מערבית למעלה אדומים[22]. זו הפעם הראשונה שאמצעי זה אשר מיועד לפינוי מאחזים לא חוקיים מופנה כלפי קהילה פלסטינית. השימוש בצו נועד למנוע מהקהילה להגן על עצמה בתהליך המשפטי הממושך שחוקי התכנון והבניה מאפשרים. נגד צו הפינוי הוגשה על ידי התושבים עתירה לבג"ץ ובית המשפט אמור לדון בה במאי 2018.

2. מדיניות ישראל בליבת ירושלים המזרחית
א. מתחמי תיירות התנחלותיים  - בתוך, מעל ותחת שכונות פלסטיניותצפיפות השטח הבנוי באזור העיר העתיקה מגבילה את היכולת של ישראל לקדם התנחלויות מגורים שישנו את אופיו הדמוגרפי של האזור. אחרי 50 שנה של שליטה ישראלית במזרח ירושלים חיים בעיר העתיקה ובשכונות שסביבה קרוב ל-100,000 פלסטינים ולכל היותר 6,000 ישראלים ש-3,000 מתוכם חיים ברובע היהודי של העיר העתיקה. בהתמודדות עם מציאות דמוגרפית זו ועם ערכו הסמלי של האזור המקודש לשלוש הדתות, פרויקטים שאינם למגורים ובמיוחד פרויקטים תיירותיים וארכיאולוגיים ממלאים תפקיד מרכזי במדיניות הישראלית. למרות שלרוב  הם אינם מוצגים כמיזם התנחלותי, פרויקטים אלו מתאפיינים בדרך כלל בשיתוף פעולה עמוק בין גורמים ממשלתיים וארגוני מתנחלים.
מדיניות זו נסקרה בעבר בהרחבה על ידי עיר עמים בכל הנוגע לגנים הלאומיים ובמיוחד לאתר עיר דוד בסילוואן. כיום עומדים על הפרק מספר פרויקטים נוספים המעבים אותם ומתאפיינים בתכנון המנוגד לרגישות הפוליטית והתרבותית המתבקשת ולמבנה הצפוף והעדין של סביבה זו. באמצעות פרויקטים אלה מבקשת ישראל להשתמש בתיירות כדי לחזק  את מיזמי ההתנחלויות בעיר העתיקה וסביבותיה, לטשטש את הנוכחות הפלסטינית הצפופה באזור, להנכיח אותו לתייר כנוף ישראלי ולהשליט את הנרטיב הלאומני הישראלי על נכסיו ההיסטוריים והתרבותיים.  מטרתם היא לשוות למתחמים ההיסטוריים של העיר העתיקה וסביבותיה אופי לאומני ישראלי המטשטש את אופיו הרב דתי והרב תרבותי של האזור, ופוגע בעיקר במתחמים ובנוכחות המוסלמיים.
וכך, השנה קודמו חמישה מתחמי תיירות התנחלותית בוועדות התכנון בלב השכונות הפלסטיניות סילוואן, ראס אל-עמוד וא-טור: קודמה תכנית למרכז מבקרים בבית הקברות הר הזיתים שבראס אל עמוד, מול מתחם התנחלות מעלה זיתים שבשכונה; הופקדה תכנית לטיילת האמצע בא-טור שמחברת בין מתחם ההתנחלות בית אורות בצפון השכונה למתחם ההתנחלות בית החושן בדרומה; אושרה רשמית התכנית למתחם קדם בכניסה לסילוואן, קודמה התכנית לרכבל למתחם קדם (להלן), ואושר מתן היתר בניה לגשר מעל גיא בן הינום.
כאמור, בסילוואן קודמו השנה שני פרויקטים תיירותיים גדולים:
ביולי השנה פורסם אישורו של מתחם קדם בסילוואן שהנו מרכז מבקרים בן ארבע קומות שתוכנן על ידי  עמותת המתנחלים אלע"ד.[23] פרויקט זה מצטרף לשליטתה של עמותת אלע"ד בעיר דוד בסילוואן, והיא גם אחראית על פינוין של משפחות פלסטיניות מבתים עליהן השתלטה בשכונה.
ב-13 בדצמבר קיימה הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) דיון ראשון בתכנית הרכבל לעיר העתיקה. הרכבל ינוע ממערב ירושלים אל מתחם קדם בסילוואן שבו תמוקם תחנת "שער האשפות" והוא כרוך בהשקעה מדווחת של 200 מיליון ₪ ובפגיעה קשה בחזות העיר העתיקה. בדיון על הרכבל, ראש עיריית ירושלים ברקת ומנכ"ל משרד התחבורה הלוי הציגו את הפרויקט כתשתית תיירותית הכרחית שבאמצעותה צפויים לבקר בעיר העתיקה עשרות אלפי תיירים מידי יום. באמצעות הרכבל ינותבו התיירים המגיעים אל העיר העתיקה היישר אל מרכז המבקרים (מתחם קדם) בסילוואן.
תכנית הרכבל היא התכנית הראשונה בתחום התיירות שמקודמת בות"ל (וועדות לתשתיות לאומיות). במסלול זה, היכולת של הציבור לעכב תכניות בעייתיות או להשפיע כדי להפחית מפגיעתן מוגבלת ביותר. הות"ל הוקמה על מנת לקדם בצורה מהירה יחסית פרויקטים של תשתיות לאומיות (מסילות ברזל, תכניות בניה גדולות וכיו"ב). עד לאחרונה לא היתה אפשרות להביא בפני הות"ל תכניות הנוגעות למתקני תיירות. דבר זה שונה בתיקון לחוק התכנון והבניה לפני שנה. כפי שפורט במהלך הדיון בפני הות"ל, אישור התכנית צפוי להימשך שנה ובניית הרכבל לאחריו תיארך 15 חודשים.
לצד תכניות אלו מקדמת ישראל פרויקטים נוספים שלא באמצעות ועדות התכנון והבניה:  חפירת המנהרה בסילוואן בין בריכת השילוח לבין מתחם קדם ו"תכנית שלם" לחפירות ארכיאולוגיות נרחבות בסילוואן, הר ציון והעיר העתיקה, עליה הכריזה הממשלה במאי השנה[24]. לאחרונה הודיעה השרה רגב על הכוונה להקצות תקציב של 250 מיליון ש"ח לביצוע התכנית[25].  
כל התכניות המתוארות משרתות את המטרה להפוך את סילוואן משכונה שבה חיים עשרות אלפי פלסטינים לאתר תיירות השולט על השכונה ועל דרכי הגישה אליה, ומשכתב את ההיסטוריה שלה ושל הסביבה כולה כנרטיב יהודי ישראלי בלעדי. תכניות אלה, למרות מורכבותן הגדולה ורגישותן הפוליטית והסביבתית, מקודמות באופן מזורז ללא הליכי תכנון מעמיקים וללא דיון ציבורי, משיקולים פוליטיים מובהקים ותוך מעורבות בולטת של עמותות מתנחלים.    
ב. עקירת משפחות פלסטיניותבחודש דצמבר פסק בית המשפט על העברת חנות ברובע המוסלמי משוכריה הפלסטינים לידי הקדש "תלמודי תורה" וזאת על בסיס חוק הסדרי משפט ומנהל שמאפשר ליהודים לתבוע נכסים במזרח ירושלים שקודם ל-1948 היו בבעלות של יהודים.
במהלך השנה השתלטו מתנחלים על שתי יחידות דיור שבהן התגוררו משפחות פלסטיניות, אחת בסילוואן ואחת בשייח' ג'ארח. על בסיס חוק הסדרי משפט ומנהל פונתה משפחת שמאסנה מביתה בשייח ג'ראח  והבית הועבר למתנחלי הקרן לאדמות ישראל שמנוהלת בידי חבר מועצת העיר אריה קינג. בסילוואן השתלטו מתנחלי אלע"ד על דירה של משפחת קרעין שבוואדי חילווה. לטענתם הם רכשו את הדירה אך המשפחה עתרה לבית המשפט בטענה שהדירה כלל לא נמכרה. בית המשפט טרם הכריע בעניין.
נוסף על כך, רשות מקרקעי ישראל פרסמה מכרז למכירת 25% מהבעלות על בית מגורים בסילוואן שהיה בידיה על בסיס החוק לנכסי נפקדים. המכרז איפשר לעמותת אלע"ד לקבל בעלות על חלק נוסף בבית, ומשרת אותה בניסיונה לפנות את המשפחה הפלסטינית הגרה בו, שכעת חלקה בנכס הוא קטן מזה של אלע"ד.
המספר הנמוך יחסית של פינויים אינו צריך להטעות לגבי חומרתו של האיום והסכנה להחרפתו בקרוב. בימים אלו מתנהלות תביעות פינוי נגד 75 משפחות נוספות בשייח' ג'ראח. הפינוי של משפחת שמאסנה הוא הראשון שמתבצע בשכונה מזה 8 שנים אחרי שהפגנות שבועיות סוערות עוררו התנגדות בינלאומית חריפה למהלכי הפינוי.
בנוסף לאלו, מתנהלות תביעות פינוי נגד 21 משפחות בעיר העתיקה, ונגד 31 משפחות בשכונות ואדי חילווה (סילוואן), ראס אל-עמוד, מוסררה, בית צפאפא ובית חנינא[26].
בשכונת שייח' ג'ראח גם קודמו 4 תכניות למתחמי התנחלויות. שתיים מהתכניות למבני מגורים בלב השכונה כוללות הריסה של מבנים קיימים שתוביל גם לפינוין של לפחות שבע משפחות פלסטיניות שגרות בהם כיום. שתי התכניות האחרות הן לבניינים רבי קומות: האחד למשרדים והשני לישיבה דתית עם פנימייה. במגרשים אלו, המיועדים על פי תכנית המתאר (הישראלית) של שייח' ג'ראח למבני ציבור שישרתו את תושבי השכונה, אפשר היה להקים מבנים שישרתו את תושבי השכונה, למשל בית ספר יסודי עירוני שכיום אין כלל בשכונה.
בשכונת בטן אל-הווא שבסילוואן ממשיכות להתנהל תביעות פינוי נגד 66 משפחות פלסטיניות. גם כאן מתבססות תביעות הבעלות ובעקבותיהן תביעות הפינוי על חוק הסדרי משפט ומנהל משנות השבעים שמאפשר ליהודים להשיב לידיהם רכוש שאיבדו בעקבות חלוקת העיר ב-1948 אבל מונע מתושבי מזרח ירושלים לדרוש בחזרה את הרכוש שאבד להם באותה מלחמה. בשנת 2002 המדינה מינתה את אנשי ארגון המתנחלים "עטרת כהנים" כמנהלי הקדש בנבנישתי שנטען שבבעלותו היו קרקעות בבטן אל- הווא קודם ל-1948. לא מדובר בבתים בודדים אלא באזור שבו חיות כמאה משפחות, שהבעלות עליה הועברה בהליך חשאי ברובו לעמותת המתנחלים עטרת כהנים, והן כולן כעת תחת איום פינוי[27]. חלק מ-15 הדירות בשכונה שדייריהן פונו בשנת 2015 אוכלסו השנה במתנחלים. הנוכחות המוגברות של מתנחלים, מאבטחים ומג"ב בשכונה מגבירה את התדירות של חיכוכים ואירועים אלימים. לא פעם מדובר בילדים פלסטינים אשר מותקפים או נעצרים בידי כוחות ביטחון ישראלים.
בסך הכל מדובר על 193 משפחות שנגדן מתנהלות תביעות פינוי.

3. הר הבית/ חרם א-שריף  
א. מחאת המגנומטריםבחודש יולי פתחו שלושה ערבים אזרחי ישראל באש בשערי הר הבית/חרם א-שריף והרגו שני שוטרים ישראלים. בתגובה החליטה הממשלה על סגירת המתחם בפני מבקרים ומתפללים למשך יומיים, צעד חסר תקדים. למרות אירוע קשה זה, במהלך רוב השנה נשמרה הרגיעה בהר הבית שנמשכה עוד משנת 2016.
החלטת הממשלה בעקבות הפיגוע ביולי להציב בשערי הר הבית/חרם א-שריף מגנומטרים ומצלמות אבטחה מתקדמות, נתפסה בקרב הציבור המזרח ירושלמי לא כצעד בטחוני אלא כהפגנת כוח וניסיון לנצל את ההתרחשות כדי הרחיב את אחיזתה של ישראל בהר הבית. בהתארגנות ספונטנית שהובלה מהשטח, החליט הציבור המזרח ירושלמי להחרים את המקום הקדוש לו ולהימנע מכניסה אליו עד שיוסרו אמצעי השליטה שישראל הציבה.
פוליטיקאים ישראלים ציפו שמחאה זו תדעך תוך כמה ימים, אולם במקום זאת היא הפכה למחאה רציפה והמונית שהקיפה חלקים רבים בעיר העתיקה. במשך השבועיים הבאים נחשפה ישראל לעוצמתה של מחאה פלסטינית, ירושלמית – מקדסית, שהייתה ברובה התנגדות אזרחית לא אלימה. מחאה אזרחית זו באה לידי ביטוי בעריכת תפילות ציבוריות, שירה לאומית ועצרות המוניות בסביבות המתחם כביטוי הפגנתי. לאחר 12 יום של מחאה רציפה, שבמהלכה נהרגו שלושה מפגינים פלסטינים ושלושה מתנחלים, החליטה הממשלה על הסרת אמצעי הבידוק. החלטה זו התקבלה גם בעקבות משבר שנוצר מול ממשלת ירדן בשל תקרית ירי שבה מאבטח ישראלי בשגרירות הרג שני אזרחים ירדנים. בעקבות זאת הוסרו כל אמצעי האבטחה שהיו סביב הר הבית/חרם א-שריף, והווקף הודיע על חידוש התפילות וכניסת מתפללים מוסלמים[28].
ב. הידוק יחסי מדינה תנועות המקדש ושחיקת הסטטוס קוובמהלך השנה האחרונה התמקדו תנועות המקדש בהגדלת מספר המבקרים היהודים בהר הבית/חרם א-שריף והצליחו להגדיל בצורה משמעותית את מספר ביקורי היהודים בהר הבית. בהשוואה ל- 14,500 ביקורים של יהודים בשנת 2016, בשנת 2017 נרשמו יותר מ- 25,500 כניסות של יהודים להר, גידול חד ביותר מ75%.
כפי שתואר בנייר עמדה של עיר עמים[29], חלק ניכר מהצלחתן של תנועות המקדש בהגדלת מספר הביקורים במתחם נובע ממהפך ביחס המשטרה אליהן. אם בעבר, במסגרת תפקידה למנוע הפרות סדר במתחם הרגיש ועל רקע הפרות חוזרות ונשנות של הנחיותיה מצד פעילי המקדש, הטילה המשטרה הגבלות שונות על כניסתם להר. בשנה האחרונה לא רק שחלק מהגבלות אלו הוסרו, המשטרה אף פועלת בתיאום הולך וגובר עם פעילי המקדש. הידוק יחסים זה מוביל לשחיקה ברורה של הסטטוס קוו במקום, ועלול לחדש את העימותים בהר.
בנוסף לכך, בחודש מרץ הקימו חברי הכנסת גליק ומועלם את שדולת הכנסת לחיזוק הקשר היהודי להר הבית[30]. בכנס הראשון של השדולה היא דנה בין השאר בצורך לקדם פעילות בנושא הר הבית במערכת החינוך על מנת לשנות את התפיסה לפיה הכותל המערבי הוא המקום המקודש ביותר לעם היהודי. הכינוס השני של השדולה עסק בקריאה לרבנות הראשית לבטל את האיסור על כניסת יהודים אל הר הבית.
במרץ גם הודיעו משרד התרבות והמשרד לענייני ירושלים על הקמת קרן לחיזוק המורשת היהודית בהר הבית שתקציבה יעמוד על 2 מיליון שקלים[31]. השרים רגב ואלקין הם תומכים ותיקים של תנועות המקדש שהצהירו לא פעם על תמיכתם בתפילת יהודים בהר. השר אלקין אף אמר שהדרך לשינוי הסטטוס קוו עוברת דרך הגדלת מספר היהודים המגיעים להר. בדצמבר פרסם משרד התרבות מכרז לפרויקטור אשר יהיה אחראי על תכנית "להגברת המודעות למורשת ישראל בהר הבית, במטרה להחזיר לתודעה הציבורית בארץ ובעולם את מורשת העם היהודי בהר הבית כאבן יסוד בזכותנו הטבעית וההיסטורית"[32].
4. פעולות משטור ואכיפה סלקטיבית באצטלה של "משילות"השנה תוגברו ה"מבצעים [ה]משולבים" של המשטרה והעירייה בשכונות מזרח העיר לשיפור, אכיפה וטיפול בבעיות הפוגעות בתושבים ובמרחב הציבורי[33]. בניגוד למגמה להציג מבצעים אלו כמיועדים לטובת התושבים, בפועל המדובר בפעולות ענישה קולקטיבית העושות שימוש במנגנוני האכיפה של הרשויות[34].
מדיניות מבצעי אכיפה אלו נעשית גם תחת אצטלה של "משילות" שלכאורה אמורה להיטיב את מצבה של ירושלים המזרחית תחת שליטה ישראלית, אך במקום זאת מבטאת הפגנת כוח ויחסי מרות ונתינות. תחת אצטלת המשילות מקודמים גם מהלכי הממשלה לכפיית תכנית הלימודים הישראלית על ירושלים המזרחית[35], התכניות שהוזכרו לניתוק השכונות הפלסטיניות מירושלים, וכן מבצעי האכיפה הנרחבים. 
במהלך השנה התקיימו לפחות שבעה מבצעים של פעולות אכיפה נרחבות שכללו כניסה אגרסיבית של כוחות גדולים לשכונות בירושלים המזרחית, הריסת מבנים, בדיקות מבית לבית של חובות ארנונה והיטלים, הקמת מחסומי בדיקה משטרתיים והורדת כלי רכב מהכביש בשל דברים פעוטים, ביקורות רשות המסים בעסקים, רישום דוחות, מיפוי ורישום שיטתי של תושבים. פעולות אלו מבוצעות בפשיטות ליליות בניגוד לנהלים, במבצעי מעצר הנעשים לדברי התושבים בתגובה לשביתה חוקית שמנהיג ועד הורים, ועוד. במהלך מבצעים אלו פועלת אמנם העיריה גם לפינוי אשפה והסדרת מעברי חציה למשל, אך הרושם הנותר בקרב התושבים ובקרב המצויים בפרטים הוא של מבצעי יד קשה שבהם שירותים בסיסיים מוענקים תוך כדי הטלת מרות ופגיעה קשה בזכויותיהם ובכבודם.
על פניהם המבצעים נועדים לאכיפת החוק, אך התיחום הדמוגרפי-גיאוגרפי של מדיניות אכיפה זו וההצהרות הנלוות לה מגלים כי מדובר באכיפה סלקטיבית שלא כדין. כהגדרת ביהמ"ש העליון, אכיפה סלקטיבית היא "אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך-כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין [...]".[36] האכיפה המוגברת הנעשית היום כחלק מצעדים הרתעתיים כלפי כלל אוכלוסיית מזרח העיר היא פסולה, נוגדת את עקרון השוויון בפני החוק והינה "הרסנית לשלטון החוק, מקוממת מבחינת הצדק, ומסכנת את מערכת המשפט".[37]
5. סיכום - הכרה במציאות: ירושלים היא ביתם בהווה ובירתם לעתיד של שני העמים החיים בהבירושלים, יותר מבכל מקום אחר, ישראלים ופלסטינים חולקים מרחב אורבני יומיומי משותף ולהחלטות מדיניות יש משמעות מיידית על חיי היומיום ועל שלומם וביטחונם של התושבים משני הצדדים. הניסיונות שאפיינו את השנה החולפת (2017) לקבוע באופן חד צדדי את מעמדה של ירושלים, אם באמצעות הצהרת הנשיא טראמפ ואם באמצעות חקיקה ומהלכים ישראליים לשינוי גבולותיה של ירושלים, אינה מהווים הכרה במציאות קיימת. להיפך, הם מתכחשים לאופייה הדו לאומי של ירושלים ומבקשים לכפות עליה בכוח תנאים שבהכרח יעמיקו את הפערים, יביאו להסלמה וימנעו פתרון מדיני. חיים בטוחים ויציבים בירושלים יוכלו להתקיים רק מתוך הכרה במכלול זיקותיהם של שני העמים לעיר, וכאשר שניהם יוכלו לנהל בה את חיי היומיום ואת חייהם הציבוריים באופן עצמאי, ריבוני ומוסכם.
גם בעת הזו של היעדר תהליך מדיני, אלו המבקשים לשמר את הסיכוי להסדר עתידי הוגן בירושלים חייבים לפעול נגד מגוון המהלכים האסטרטגיים הללו שנועדו להרחיב את השליטה הישראלית ולפורר את ירושלים הפלסטינית. כפי שתיארנו בדוח זה, לא די להתמקד במניעה של בניה ישראלית מעבר לקו הירוק ויש הכרח לתת מענה אפקטיבי למהלכים החד צדדיים שמבצעת ישראל לשינוי גבולות ירושלים ולהידוק השליטה ושינוי אופיין של העיר העתיקה וסביבותיה.
ניהול העיר ירושלים לקראת ובהיעדר הסדר מדיני צריך להיגזר ממציאות החיים בירושלים כביתם של שני עמים. ניהול העיר ירושלים בהיעדר הסכם צריך להימנע מכל צעד חד צדדי שעלול להחריף את המתיחות בעיר כמו אלו הרבים שתוארו כאן. במקום זאת, יש לאמץ מדיניות המחזקת את סביבות החיים והביטחון האישי של כל תושבי העיר ולצמצם ככל הניתן את הגורמים המגבירים את המתיחות בעיר. בראש ובראשונה יש לשפר באופן אבסולוטי את תנאי החיים וביטחונם הקיומי של תושבי ירושלים המזרחית, בתוך ומחוץ לגדר ההפרדה. יש לאפשר להם להתפתח במרחב העירוני, לשמור על שלמות קהילתם וסביבתם הפיזית ולנהל את ענייניהם בעיר באמצעות מוסדות וגופים משלהם וללא פחד. יש לחזק גם את תנאי החיים בירושלים המערבית ולטפח אופק חיובי כלכלי, חברתי ופוליטי להידברות. תושבי ירושלים משני הצדדים ומנהיגותם הפוליטית, בסיוע הקהילה הבינלאומית, צריכים להיות שותפים בקביעת עתידה הפוליטי של העיר מתוך הכרה הדדית בזיקותיהם העמוקות לעיר ומתוך הבנה כי בכל קונסטלציה פוליטית יחיו זה לצד זה שני עמים בירושלים.