הודעת הגינוי החריפה של מחלקת המדינה האמריקאית, שנשמעה לאחרונה, בנוגע לקידום תכניות הבנייה בירושלים התקבלה בתדהמה על ידי הגורמים הישראלים. לכאורה, לתדהמה, מה זו עושה? הבנייה בירושלים הוכרזה שוב ושוב על ידי הממשל האמריקאי והקהילה הבינלאומית כולה כמכשול מרכזי למהלך מדיני. אלא שממשלת ישראל, נמצאת כבר מזמן במשחק אחר. עוד קודם ליוזמת השלום של קרי, וביתר שאת מאז קריסתה, מתנהלת ממשלת ישראל כאלו הקונפליקט המדיני חדל להתקיים. מעתה הסכסוך הוא ריב מקומי בין שכנים הנפרט לאוסף של אירועים נקודתיים שהכאוס שולט בהם ולבריון השכונתי הזכות והחובה לעשות סדר על פי ראות עיניו. ככל שהכאוס מתרחב, גדלה זכותה של ישראל בעיני עצמה לפעול במרץ כדי לקבוע עובדות נוספות ומכריעות בשטח באופן המעצים את הכאוס וחוזר חלילה, ובירושלים תחילה.
עליית המדרגה של פעולותיה החד צדדיות של ישראל בירושלים המזרחית ניכרת כמעט בכל תחום ושותפים לה כל זרועות השלטון. כדי להבין לאן חותרים הדברים ראוי להעיף מבט על השלטים שהציבה לאחרונה רשות הטבע והגנים בנקודות תצפית בתוך ומסביב לאגן ההיסטורי. השמות הפלסטינים נמחקו מהמפה ובמקומם מופיעים שמות תנכ"יים וסמי תנכ"יים המציינים פרויקטים קיימים ומתוכננים כעובדות מקדמת דנא. כך סילוואן על 35,000 תושביה - אאוט, עיר דוד, גן המלך וכל פרויקט או מאחז מתנחלי זעיר - אין. ירושלים נערכת לשנת הלימודים הקרובה בה יזרמו התלמידים הישראלים לעיר במסגרת "שנת אחדות ירושלים", עליה הכריז שר החינוך, והמרחב הפלסטיני ייעלם מעיניהם גם כשיהלכו בתוכו.
שלט שהוצב לאחרונה בשכונת אל-בוסתן בסילוואן
דחיקת המרחב הפלסטיני בירושלים, אם בפועל ואם בפעולות המעלימות אותו מהעין היא מעשה יומיומי. הפוליטיקה לובשת צורה של בירוקרטיה לאין קץ באמצעותה המדינה מזרזת תהליכי בנייה ליהודים ומעכבת עד ייאוש בנייה לפלסטינים, מעודדת בנייה לא חוקית של יהודים ומגבירה את קצב הריסות הבתים לפלסטינים, שהוכפל בשנה האחרונה. מאז 2009 אישרה ממשלת נתניהו 10,000 יחידות דיור, בתכניות מפורטות ליהודים, מעבר לקו הירוק בירושלים, ורק כ-600 יחידות דיור בתכנית בודדת לפלסטינים. תכניות בנייה לפלסטינים, בחלקן תכניות שהוגשו על ידי התושבים עצמם בתיאום עם העיריה ובהשקעה פרטית עצומה, בהיעדר השקעה מצד העיריה, נתקעות לעד בצינורות התכנון אף שעברו את תנאי הסף הפורמליים. למעלה מ-100 משפחות בסילוואן ובעיר העתיקה מצויות בסכנת השלכה לרחוב על ידי עמותות מתנחלים שהשתלטו על בתיהן בסיוע פעיל של מערכות המדינה, המנהליות והמשפטיות. כ-100,000 פלסטינים תושבי העיר חיים מזה עשור בשכונות הירושלמיות שהושארו מעבר לגדר ההפרדה ומנותקים בפעל מרוב שירותי העיר אף שהם משלמים לה את מסיהם וקשורים בה בקשרי עבודה, זהות, קהילה ומשפחה. במשמרת של נתניהו וברקת עלה אחוז העוני במזרח ירושלים, שעמד עשור קודם לכן על כ-60% לנתון המצמרר של 82%.
ניהול "הכאוס השכונתי" תוך כדי ליבוי מתמיד שלו ושחיקה נמשכת של המרחב הפלסטיני הוא משחק ציני בחייהם של כל תושבי ירושלים ובעתידה של העיר. למרות מאמציהם של ראשי ממשלת ישראל והעיריה, ירושלים הייתה ונותרה ביתם הפיזי והסימבולי של שני עמים ובירתם העתידית. דרדורו של צד אחד לחיי עוני הזנחה ונישול ואובדן התקוות הפוליטיות, לא יעלים אותו אבל הוא מתכון כמעט בטוח לשיתוקה של העיר. השלטים החגיגיים אינם מספרים על בתי המלון החצי ריקים, התיירים שלא מגיעים, בתי הקפה הוותיקים שנסגרים בזה אחר זה. מאחורי אווירת הפסטיבלים של הקיץ ואלה שיבואו בשנה הקרובה מסתתרת עיר עצובה שתתעורר למחר עצוב עוד יותר בתום הפסטיבלים.
Print
PDF version