שיר הנקמה "תג מחיר", או בשמו האמיתי 'זכרני נא', מבוסס על פסוק מספר שופטים ט"ז. לפני הפסוק המדובר, מתאר הפרק כיצד שמשון, שעיניו נעקרו, צובר את כוחו חזרה כששערו מתחיל לצמוח, ורגע לפני שהוא ממוטט את העמודים אליהם הוא נקשר ולוקח עמו אלפי פלישתים למותו, הוא פונה לאלוהים בלחש: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים". עם השנים שינו רבים מהשרים את המילה פלשתים לפלסטין, ולפסוק הוספה הסיומת "יימח ...המשך קריאה
שיר הנקמה "תג מחיר", או בשמו האמיתי 'זכרני נא', מבוסס על פסוק מספר שופטים ט"ז. לפני הפסוק המדובר, מתאר הפרק כיצד שמשון, שעיניו נעקרו, צובר את כוחו חזרה כששערו מתחיל לצמוח, ורגע לפני שהוא ממוטט את העמודים אליהם הוא נקשר ולוקח עמו אלפי פלישתים למותו, הוא פונה לאלוהים בלחש: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים". עם השנים שינו רבים מהשרים את המילה פלשתים לפלסטין, ולפסוק הוספה הסיומת "יימח שמם".
לפני כחמישה חודשים, כשברקע הרצח בדומא, חשף השב"כ את סרטון חתונת השנאה – אולי גם לאור חוסר היכולת, או הרצון, של הציבור הדתי לאומי להתמודד עם ההקצנה של הגבעונים. הידיים המורמות באוויר, המוזיקה הקצבית המתערבבת בנשקים מונפים כשסכין מנקבת את תמונתו של עלי דוואבשה הפעוט, עשו את פעולתם וזעזעו את הציבור הישראלי, שלמרות רצונו להמשיך ולהתעלם מהתופעה, לא יכל עוד. גם בציבור הדתי לאומי הצטרפו לגינויים.
שיר הנקמה אינו חדש. כבר שנים ששרים אותו באינספור אירועים, בר מצוות, פעילויות של בני עקיבא, בצבא ואפילו בחתונות בהן הוא מומחז כשהרוקדים אוחזים ומנופפים בסכינים באוויר. אבל המקום שבו האלימות בשיר היא המוחשית ביותר ומסריו מתחדדים, הוא מצעד הדגלים. שם צועדים אלפי בני נוער וקוראים את הקריאות, לא בינם לבין עצמם או בפעילות בתנועה, אלא תחת ביתם ומול התושבים הפלסטינים של הרובע המוסלמי, בזמן שאלה אינם יכולים לצאת מהבית בשם חופש הביטוי של הצועדים. בציבור הדתי לאומי טוענים שמדובר במיעוט קטן ורעשני, אך תיעוד המצעד של שנה שעברה מציג תמונה אחרת, ולשיר הנקמה הזה נלווים שירים לוהטים נוספים, בהם 'יישרף המסגד', 'שיישרף לכם הכפר', ו'ערבי תיזהר'.
רמדאן בין הדגלים
בשנה שעברה, במסגרת דיון בעתירה שהגישו עמותת עיר עמים ותג מאיר נגד תוואי המצעד ברובע המוסלמי, התבטא בית המשפט העליון בצורה חד משמעית נגד התעלמות המשטרה מההסתה והאלימות של הצועדים ואמר: "מוות לערבים – מאחורי הסורגים". הצופן התנכ"י כנראה משרת את הצועדים, ואת הוראת בית המשפט בחרה המשטרה להבין כפשוטה.
חמישה חודשים אחרי מעצרם של ארבעה מהמשתתפים בחתונת השנאה בחשד להסתה, ביצעה השבוע המשטרה פניית פרסה ובתשובה לבקשת עיר עמים לשנות את תוואי המצעד בשל ההסתה המתרחשת בו כתב היועמ"ש של משטרת ירושלים כי "הקריאות עצמן מעוררות שאט נפש, אולם כשלעצמן, על פני הדברים אינן עולות בכדי עבירה פלילית להסתה, זאת להבדיל כמובן ממוות לערבים". בתגובה לראיון שנערך בנושא הגיבה המשטרה כי נסמכה על עמדת משרד המשפטים. חופש הביטוי הוא בנשמת אפינו, אבל הוא אינו יכול להלבין הסתה קשה ואלימה, גם אם היא נחבאת לכאורה בשירה תנ"כית.
למטענים הכבדים, שלא לומר מטעני חבלה, שמביא עמו המצעד לרובע המוסלמי, נוסף השנה אלמנט נוסף: יום ירושלים חל בסמיכות לרמדאן, כשהתושבים המוסלמים נערכים לחג, וייתכן שהמצעד ייפול ממש על ערב החג, כשעשרות אלפי מוסלמים צועדים למסגד אל אקצה לתפילה החגיגית של תחילת הרמדאן. בתוך בליל האינטרסים והכוחות הפוליטיים שפועלים מאחורי הקלעים, המשטרה נתונה בין הפטיש לסדן. לו הייתה נדרשת להחליט על בסיס מקצועי בלבד, לא הייתה מאשרת את תוואי המצעד דרך הרובע המוסלמי. לראייה, השבוע הודיעה לעיר עמים כי היא "ערוכה במספר חלופות(הדגש במקור) למעבר נתיב הצעדה בהתאם למגוון התניות, לרבות מצב בו תיווצר חפיפה בין מועדי האירועים".
מה שברקת מסרב להבין
במצב עניינים נורמלי היו קברניטי העיר פועלים לפרק את המוקשים הפוליטיים בעבור המשטרה. במצב עניינים נורמלי, העירייה, ששילשה את תמיכתה במצעד והגדילה את הסכום בכמאה אלף שקלים, היתה דואגת שלא לפגוע במרקם החיים השברירי בעיר ובתושביה המוסלמים, והייתה פועלת לשינוי התוואי; הרי ידוע שבעל המאה (אלף) הוא גם בעל הדעה. אבל המצב רחוק מלהיות נורמלי והעירייה טוענת שאינה צד בדבר. מלבד סיעת ירושלמים שפנתה לראש העירייה ולמפקד המחוז בבקשה לשנות את התוואי, אף חבר מועצה או סיעה אחרת בקואליציה העירונית לא הצטרפו למהלך.
הירושלמים מכירים את המוקשים שהמציאות הישראלית טומנת בעיר ולמדו לפרק אותם בעצמם. סקר שנערך בעבור עיר עמים מגלה כי 61% מתושביה היהודים של העיר סבורים שהמצעד לא צריך לעבור ברובע המוסלמי ערב הרמדאן. אבל במקרה הזה, כמו מקרים רבים אחרים בעיר, בעלי אינטרסים עם כוח פוליטי מכתיבים את המציאות בעיר ולא ההיגיון הירושלמי. אם הציבור הדית-לאומי וקברניטי העיר אינם מוכנים לפעול בתבונה וברגישות, צריך הציבור הישראלי להיזכר שהרוקדים נקמה פורענות יקצורו, להשמיע את קולו ולתת גב למשטרת ירושלים, שתוכל לעמוד אל מול הרוקדים ובעיקר מול הדי ג'יי שמרקיד אותם.
לשליחת מכתב לשר לביטחון פנים, למפקד מחוז ירושלים ולראש העירייה התומך בשינוי התוואי היכנסו לאתר הקמפיין