הקיץ חזר: שוטרים עיכבו ערבים שהותקפו על ידי יהודים בירושלים

בחור פלסטיני התחיל עם בחורה יהודיה. זה נגמר במרדף ברחובות, ביהודים שמכים ערבים, ובשוטרים שהעדיפו להתערב בצד הלא נכון. האם כיכר ציון חוזרת לקיץ 2014?
ום חמישי בלילה, כיכר ציון. הקיץ חזר באופן רשמי, והאזור שבחודשי החורף היה ריק למדי שוב הומה אלפי מבלים. ביניהם גם כמה פלסטינים שבאו לעשות "ישראליזציה", או כך לפחות נכתב לפעמים בכל מיני מקומות על פלסטינים שמתערבבים באזורים "הישראלים" של ירושלים ומאמצים דפוסי התנהגות שאנו רגילים לייחס לעצמנו.

לפחות אחד מהפלסטינים לוקח כנראה – לא יודע, לא ראיתי – את הישראליזציה שלו צעד אחד רחוק מדי ומתחיל לדבר עם בחורה יהודיה. אולי הוא הצחיק אותה, אולי היא כבר כמעט נתנה לו את מספר הטלפון שלה. אולי, כדרכם של בחורים, הוא לא הבין שהוא לא רצוי. אין לי מושג. מה שאני כן יודע זה שישראלים לא רוצים את הישראליזציה הזו.

הבחור הפלסטיני חולף על פני בריצת אמוק ואחרי כמה שניות שועטת אחריו חבורה של יהודים. מיד אני חושב על הלינץ' בג'מאל ג'ולאני שהחל במרדף כזה בדיוק כאן לפני שלוש שנים. אני מתחיל לרוץ אחריהם.

אנחנו שועטים במורד נחלת השבעה, היהודים עושים סיבוב דרך הבסטות של הנרגילות בכיכר החתולות ואוספים עוד חברים. האזור מלא שוטרים ומג"ב אבל הם כאילו לא מודעים למתרחש. הכנופיה חולפת בריצה מול העיניים של שתי שוטרות מג"ב. שום תזוזה לא נרשמת מצידן. אני עוצר ואומר להן: "רואות את החבורה הזו? הם רודפים אחרי בחור פלסטיני וכשהם יגיעו אליו זה יגמר רע מאוד". אחת מהן מפטירה: "בסדר".

מיולי ועד דצמבר תקיפות אלימות נגד פלסטינים במרכז העיר התרחשו כמעט כל לילה. לקח לפיקוד המשטרה חודשים לפני שהתחילו לפעול כדי לספק הגנה באזור. רק החורף והקור שהביאו להתדלדלות המבלים גרמו לירידת האלימות. וכל כך מהר הם במשטרה שכחו?

הפרעה לשוטרת

אבל אין לי זמן להיות המום. אני רץ במעלה רחוב הלל. באזור של קצין העיר אני משיג אותם. הפלסטיני הצליח לחבור לכמה חברים ובדיוק כשאני מגיע כ-20 יהודים מתנפלים על חמישה פלסטינים. פלסטיני אחד חוטף בומבה בראש. אחד היהודים קופץ על חבורת הפלסטינים ועושה עם היד תנועות של דקירה. אין לי זמן להבין אם הוא מחזיק סכין או לא, אינסטינקטיבית אני מתחיל לצעוק "משטרה, משטרה". וכהרף עין היהודים נפוצים לכל עבר.

אני ניגש לפלסטינים. שניים מהם, מבוהלים לחלוטין, צועקים אלי "מה לעזאזל הם רצו מאיתנו?", אבל באנגלית. מסתבר שהם בכלל קנדים שמבקרים קרובי משפחה ממזרח העיר. אני אומר להם שזאת האווירה פה עכשיו ושהם צריכים להיזהר. אני ממש לא רוצה להגיד להם להסתלק מהאזור אבל יודע שאין לי הצעה יותר טובה ולכן בכל זאת אומר באנגלית "כדאי לכם לעזוב מהר". במורד רחוב הלל, פחות או יותר מול המג"בניקיות האדישות, היהודים מתאספים מחדש מסביבנו. מישהו אומר לי "תקרא שוב למשטרה וניכנס גם בך", אבל רובם מתרכזים בלקלל ולאיים על הפלסטינים. "נקרע לכם את הצורה".

עכשיו המג"בניקיות חוצות את הכביש אלינו ושומעות את האיומים של היהודים. "מה קורה כאן?" תובעת לדעת אחת מהן. "הוא דיבר עם אחותי", מתפרץ אחד הבחורים, "אני אזיין אותו". לתומי אני חושב שכעת לא יכול להיות ספק לגבי מי התוקף פה ועל מי צריך להגן. אבל במג"ב יש כנראה נוהל מסודר להחזרת הסדר הציבורי והמג"בניקיות מקפידות כנראה על הנהלים: מעמידות את הפלסטינים בצד ודורשות את תעודות הזהות שלהם. לישראלים הן מניחות להמשיך לקלל ולאיים. מצטרפים גם שני מג"בניקים.

אני ניגש אל אחת המג"בניקיות, "זוכרת אותי מקודם? אני ראיתי את האירוע מתחילתו. הפלסטינים הותקפו". אבל היא עונה לי שאני מפריע לשוטרת במילוי תפקידה ומורה לי להתרחק.

ככה זה נמשך מספר דקות. הפלסטינים מושפלים בפינה, האזרחים הישראלים מאיימים באלימות ולובשי המדים "מבצעים את תפקידם". ואז זה נגמר. הפלסטינים מיהרו להידחק למונית ולברוח מהמקום. אחד היהודים צועק "חבר'ה, בואו לבלות", והחבר'ה מתפזרים בלי שהמג"בניקים אמרו להם מילה אחת לאורך כל האירוע.

כמו שאומר גופשטיין מלהב"ה (שדרך אגב חזר בדיוק באותו לילה לעמוד עם חניכיו באזור כיכר ציון) "הכבוד היהודי ניצל". נשארו עוד 120 ימים (לפחות) של קיץ.