הצעתו של ח"כ הרצוג שאומצה על ידי מפלגת העבודה: להתנתק באופן חד צדדי מחלק או רוב השכונות הפלסטיניות בירושלים היא הזויה ומסוכנת במקרה הרע ולא ישימה כלל במקרה הטוב. כך או כך, הדבר בהחלט מחייב דיון ציבורי בהצעה. אשמח לפתוח אותו, את הדיון, בארבע שאלות עליהן חייב הרצוג תשובה לציבור:
- מדוע באופן "חד צדדי" ולא בהסכמה ותיאום עם הרשות הפלסטינית?
- האם נבחנו ההשלכות הכלכליות והביטחוניות ל מהלך כזה ב"עיר גבול" כמו ירושלים?
- אם הכוונה לניתוק השכונות "החיצוניות" בלבד המונות כ150 אלף פלסטינים הרי שנישאר עם עוד 150 אלף פלסטינים בשכונות "הפנימיות", אז מה עשינו?
- אם באמת הכוונה להיפרד מכל השכונות ומכל הפלסטינים מה יקרה לכל השכונות היהודיות במזרח העיר? בשכונות אלו מתגוררים כמחצית תושביה היהודים של ירושלים.
אוסיף על שאלות אלו כמה תובנות מהן התעלמו מנסחי ההצעה המשונה הזאת. ראשית, העיקרון של הדדיות והסכם תמיד עדיף על צעד חד-צדדי. דוגמא רלוונטית לכך יכולה לשמש היציאה החד צדדית מעזה ומגוש קטיף שביצע ראש הממשלה שרון. כיום ברור שבמבחן התוצאה המהלך נכשל, שרון בעמדתו המבטאת גם את אופיו, היה חסיד הגישה "החד-צדדית". בשיחה שקיימתי עם שרון באותה העת ובה הצעתי לתאם זאת עם הרשות הפלסטינית הוא אמר לי "מה אני צריך את הרשות הפלסטינית כשיש לי הבטחה של הנשיא האמריקאי למנוע פינוי ההתנחלויות ביהודה ושומרון"? לגישתי שרון טעה שלוש פעמים, פעם אחת בפינוי המתנחלים ללא הסכם שלום, פעם שניה ע"י הערכת יתר של כוח הרשות הפלסטינית מול החמאס ופעם שלישית שהניח שארה"ב תעמוד לצד ישראל בנושא ההתנחלויות ביהודה ושומרון. שני ראשי ממשלה אחרים שבחרו בדרך המשא ומתן עם הערבים והצליחו, הם מנחם בגין בחזית הדרומית עם מצרים ויצחק רבין בחזית המזרחית עם ירדן, כאן הוכח בעליל כי אפשר לסמוך על הסכמים עם הערבים.
ומכאן להיבט היישומי של תוכנית מפלגת "העבודה" לירושלים; אם תסכים הרשות הפלסטינית לצעד כזה היא תדרוש ובצדק שהכוחות המזוינים שלה יהיו בשכונות הללו, ממש כמטחווי אבן מירושלים...לא לחינם יוצא ראש העיר של ירושלים כנגד התוכנית שהיא הרסנית מבחינה אורבנית ומסוכנת מבחינה ביטחונית. גם בהנחה הבלתי סבירה שהממשלה תאמץ את ההצעה של מפלגת "העבודה" או שמפלגת "העבודה" אם תזכה בבחירות הבאות תנסה לבצע את התוכנית, הרי כל מי שמכיר את השטח בירושלים יודע שהיא בלתי אפשרית.
"איחוד ירושלים", הפרויקט הפוליטי והתקציבי הגדול ביותר של ממשלות ישראל מאז 1967 בו הושקעו יותר משאבים מאשר בכל ההתנחלויות גם יחד, יצר מפה עירונית חדשה שמקשה על חלוקת העיר. אם הכוונה רק לשכונות "החיצוניות", הרי כאן אפשר לבצע הפרדה כזאת. מדובר על 150 אלף פלסטינים שמתגוררים בג'בל מוכבר, צור באח'ר, אבו טור ועיסוויה . אבל אם מדובר גם על מה שנקרא " השכונות "הפנימיות" "המוקפות" בשכונות יהודיות, למשל, שייח ג'ראח, וואדי ג'וז, באב א-זהארה ובית חנינא שמתגוררים בהן כ-130 אלף פלסטינים ובעיר העתיקה בה מתגוררים עוד כ-20 אלף פלסטינים.
ומה נעשה עם מחצית הפלסטינים שיישארו בעיר בשכונות אלה? נבנה מעליהן גשרים? אולי מנהרות? חומת הפרדה? הכי זול יהיה לסגור אותן בגדרות חשמליות! סיכומו של דבר, אם כוונת ההתנתקות היא רק לשכונות ה"חיצוניות" אז מה הועלנו? הרי נישאר בעיר עם 150 אלף פלסטינים כועסים מופרדים ממשפחותיהם וסגורים הרמטית בשכונות "הפנימיות". ומה באשר לכוחות המזויינים של הרש"פ, הרי הם ייכנסו לשכונות הפלסטיניות שאותן נפנה כדי "לשמור על הסדר" ולמנוע פיגועים וכל זה במרחק כמה עשרות מטרים מירושלים.
בקיצור, הרעיון של מהלך חד-צדדי בירושלים הוא הזוי מכל היבט שהוא, הוא אפשרי אך ורק במהלך כולל של הסדר שלום עם הפלסטינים, דבר שנידון בעבר הן בקמפ דיוויד, הן בהצעותיו של אולמרט לאבו מאזן. אגב מפות החלוקה של העיר בהסדר שלום נמצאות בתיקים שבמשרדו של ראש הממשלה נתניהו ובהן 90% מהפלסטינים יהיו מחוץ לירושלים.
*פרופ' עמירב מלמד באוניברסיטה העברית במכון ללימודים עירוניים. בשנות ה-90' היה ממונה בתקופת קולק על תשתיות העיר ומזרח ירושלים, בשנת 2000 היה יועץ ראש הממשלה ברק לנושא ירושלים בקמפ דיוויד.
"איחוד ירושלים", הפרויקט הפוליטי והתקציבי הגדול ביותר של ממשלות ישראל מאז 1967 בו הושקעו יותר משאבים מאשר בכל ההתנחלויות גם יחד, יצר מפה עירונית חדשה שמקשה על חלוקת העיר. אם הכוונה רק לשכונות "החיצוניות", הרי כאן אפשר לבצע הפרדה כזאת. מדובר על 150 אלף פלסטינים שמתגוררים בג'בל מוכבר, צור באח'ר, אבו טור ועיסוויה . אבל אם מדובר גם על מה שנקרא " השכונות "הפנימיות" "המוקפות" בשכונות יהודיות, למשל, שייח ג'ראח, וואדי ג'וז, באב א-זהארה ובית חנינא שמתגוררים בהן כ-130 אלף פלסטינים ובעיר העתיקה בה מתגוררים עוד כ-20 אלף פלסטינים.
ומה נעשה עם מחצית הפלסטינים שיישארו בעיר בשכונות אלה? נבנה מעליהן גשרים? אולי מנהרות? חומת הפרדה? הכי זול יהיה לסגור אותן בגדרות חשמליות! סיכומו של דבר, אם כוונת ההתנתקות היא רק לשכונות ה"חיצוניות" אז מה הועלנו? הרי נישאר בעיר עם 150 אלף פלסטינים כועסים מופרדים ממשפחותיהם וסגורים הרמטית בשכונות "הפנימיות". ומה באשר לכוחות המזויינים של הרש"פ, הרי הם ייכנסו לשכונות הפלסטיניות שאותן נפנה כדי "לשמור על הסדר" ולמנוע פיגועים וכל זה במרחק כמה עשרות מטרים מירושלים.
בקיצור, הרעיון של מהלך חד-צדדי בירושלים הוא הזוי מכל היבט שהוא, הוא אפשרי אך ורק במהלך כולל של הסדר שלום עם הפלסטינים, דבר שנידון בעבר הן בקמפ דיוויד, הן בהצעותיו של אולמרט לאבו מאזן. אגב מפות החלוקה של העיר בהסדר שלום נמצאות בתיקים שבמשרדו של ראש הממשלה נתניהו ובהן 90% מהפלסטינים יהיו מחוץ לירושלים.
*פרופ' עמירב מלמד באוניברסיטה העברית במכון ללימודים עירוניים. בשנות ה-90' היה ממונה בתקופת קולק על תשתיות העיר ומזרח ירושלים, בשנת 2000 היה יועץ ראש הממשלה ברק לנושא ירושלים בקמפ דיוויד.
** 'כיכר העיר' הוא בלוג אירוח שמטרתו לשמש במה לדיון ציבורי על הסוגיות המדיניות של ירושלים, ועל האתגרים הפוליטיים שהיא מייצרת לחיים בעיר. הפוסטים המתארחים אינם משקפים את עמדת עיר עמים, אך אנחנו רואים חשיבות בהצפתם של התכנים.
Print
PDF version בלוג