שלושת חודשי המלחמה הראשונים בירושלים: הממשלה פעלה להגביר את המתח, החברה האזרחית פעלה למתן.
מה עשתה ממשלת ישראל עם פרוץ המלחמה בירושלים, ומה עשינו אנחנו? דו"ח עיר עמים סוקר את פעולת ממשלת ישראל בחודשי המלחמה הראשונים, לצד פעילות החברה האזרחית.
מגמת המדיניות הממשלתית הייתה ברורה :עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הפעילה ממשלת ישראל יד קשה וענישה קולקטיבית על מזרח ירושלים: מחסומים הוצבו, תנועה הוגבלה. מגבלות קשות הוטלו על כניסת פלסטינים לעיר העתיקה, נאסרה השהייה בשער שכם. מגבלות הוטלו על חופש הביטוי ואלימות משטרתית קשה הופעלה כלפי מפגינים, ובתוך כך רבים נפצעו, אחרים נעצרו למעצרים מנהליים ממושכים. עוברי אורח ספגו השפלות יומיומיות בדרכם לעבודה ולבית הספר. רבים חששו וחוששים לצאת מבתיהם אל מערב העיר. נרשמה עלייה של מאות אחוזים בנתוני האבטלה במזרח ירושלים.
במקביל להפחדה קידמה בפועל ישראל תכניות לנישול האוכלוסיה: 7000 יחידות דיור במזרח ירושלים, 2500 יחידות דיור בהתחלויות חדשות בגבעת השקד. זאת לצד הגברת קצב הריסות הבתים, עלייה של 70% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כל אלו תחת איום טילים, ולצד התחמשות של חלק מן האוכלוסיה.
למול פעילות הרשויות, שנעו בין היעדר מענה להפחדה ונישול, החלה החברה האזרחית מקדמת יוזמות משותפות לעצירת האלימות והשנאה.
התשתית אשר ייצרה לאורך השנים עמותת עיר עמים לצד ארגונים נוספים, של תושבים, נציגי חברה אזרחית וארגונים פלסטינים, פעלה יחד לשמירה על מרקם היחסים בין ישראלים לפלסטינים. במהלך המלחמה נולדו יוזמות שונות כגון: מוקד סיוע למזרח העיר הכולל העברת סלי מזון, קבוצת ממוקדת למניעת הסלמה בין דתית, ליווי עובדים למקומות עבודה ועוד.
אל מול רגשות הפחד והזעם במציאות של עיר דו לאומית, כאשר רשויות המדינה במקרה הטוב אינן מסייעות ובמקרה הרע מלבות את המצב, הצליחו תושבי ירושלים להכיל את המתיחות, ולמנוע את גלישתה לאלימות נרחבת.