לקהילת עיר עמים לקראת תשעה באב,
היום מסתיימת תקופת בין המצרים הנחתמת עם צום תשעה באב – יום אבל וזיכרון על חורבן הבית. הימים הללו הם גם הזדמנות להביט בחורבן הנוכחי, ההולך ומעמיק, ולשאול אילו תפיסות ודפוסים מוליכים אותנו בדרך של הרחבת החורבן, ואילו נתיבים חלופיים יאפשרו בנייה של עתיד בטוח וצודק יותר לכל יושבי ויושבות הארץ.
במאמרה מ־2018, ״לצום בתשעה באב מבלי לייחל לתקומת הבית השלישי״, כתבה יהודית אופנהיימר, מנכ״לית עיר עמים היוצאת, על היהדות שאחרי החורבן: יהדות שהחליפה פולחן קורבנות ואוטוקרטיה כוהנית בספר, במחלוקות ובריבוי דעות. היום, כשהדמיון המשיחי שב ומשתלט על השיח ועל המדיניות בישראל וגובה עוד ועוד קורבנות חיים, השאלה הזו דחופה מאי פעם – האם נמשיך לקדש כוח, עליונות ושליטה בעם אחר, או שנבחר בפוליטיקה שמכירה באנושיות ובזכויות הקולקטיביות והפרטיות של כל מי שחיים בארץ הזאת?
תנועות המקדש, הפועלות לחסל את הסטטוס־קוו בהר הבית/אל־אקצא ולהקים בית מקדש שלישי דרך חזון של ריבונות ונוכחות יהודית בלעדית במרחב, הן ביטוי מובהק לאותה הפוליטיקה המשיחית של חורבן. הייצוג הפוליטי והתמיכה הממסדית מאחורי פועלן של תנועות המקדש, כמו גם השפעתן הגוברת על השיח הציבורי מעצבים את מציאות חיינו בהווה מתמשך ובעתיד של מלחמת נצח.
|
