רשמים בשוך הסערה/ יהודית אופנהיימר
איפשהו בין שבע לשבע וחצי בערב השתרר שקט ברובע המוסלמי. אחרוני הצועדים, הדגלים והקולות הרועמים נבלעו במורד הכותל והרובע המוסלמי שב לידי תושביו. פה ושם נפתחו חנויות, משפחות יצאו מבתיהן ואפילו החמסין נשבר ורוח ערב נעימה החלה לנשוב בעוד השמש יורדת. מסביב החלו להידלק אורות צבעוניים, אלה שהיו תלויים בין שמיים וארץ, תרתי משמע, כל היום מבלי לדעת האם עוד באותו הערב יינתן האות מסעודיה וייפתח חודש הרמדאן למיליוני מאמינים ברחבי העולם. עכשיו כבר לא נותר ספק. בעל דוכן לממתקים פתח את דוכנו והזמין את העוברים ושבים לטעום מממתקי החג. לרגע הייתה זו ירושלים אחרת. יהודים רקדו והתפללו ברחבת הכותל. מוסלמים החלו להתכונן לתפילת התרוויח באל-אקצא. עוברי אורח החליפו ברכות חג ליד דוכן ממתקים. בחוץ, קומץ פעילים התיישבו על המדרגות ברחבת שער שכם שהייתה עכשיו שקטה ורוגעת לאחר ההמולה הגדולה, ומנצנצת באורות החג והעבירו בניהם את רשמי מאורעות היום. זה היה רגע שבו הבנו שעשינו משהו.
כמו בשנים עברו וביחד עם מתנדבים רבים תעדנו את מצעד הדגלים גם בשנה הזו. טרם הספקנו לרכז את כל הסרטונים ולצפות בהם ואיננו נחפזים להסיק מסקנות מממצאים חלקיים. עם זאת נציין כי גם השנה נחשפנו לקריאות גזעניות, אולם ברובע המוסלמי ראינו יותר שוטרים שטיפלו בנחישות בניסיונות פגיעה של צועדים. אם המצעד היה ממשיך לתוך הלילה ומספר כפול ומשולש של צועדים היה נכנס לתוך הרובע המוסלמי הצפוף והדחוס ומשתהה בו, סביר להניח שהתוצאות היו אחרות.
עד כאן הישגים ראויים. אבל הלב כבד. כי המצעד עצמו, עם ובלי מופעיו המוקצנים ביותר, הוא מפגן קשה של לאומנות ומעברו ברובע המוסלמי, בלב ליבם של החיים הפלסטינים בעיר, הוא התגרות ופגיעה קשה באורחות חייהם ובשגרת יומם של תושבי ירושלים המזרחית. אין לו דבר עם טובתה של ירושלים ומרבית תושבי ירושלים, פלסטינים וישראלים, מתנגדים לו. עד לפני כשלוש שנים היה המצעד עובר כמעט ללא כל ביקורת ותוך הטלת סגר מלא על התושבים הפלסטינים משעות הצהרים עד שעות הלילה. מאז העלנו את הנושא על סדר היום הציבורי, עוד ועוד קולות נשמעים מתוך החברה האזרחית הירושלמית וגם במקומות אחרים, דתיים ולא דתיים, המתקוממים נגד המצעד אם בהתנגדות מפורשת ואם בהצבת דרכים אלטרנטיביות לציון היום. אנו מודים לאנשים ולגופים הרבים שהתגייסו לסייע לקמפיין חשוב זה, ולאלה הנאבקים יום יום על ירושלים כביתם של שני עמים.