רמדאן של שקט, הסלמה ושקט – סיכום

חברות וחברים, חודש הרמדאן הסתיים לפני כמעט שבוע, עוד קודם לפתיחתו הכותרות והכתבות סביבו עסקו כולן במתיחות, במצב בטחוני, ובכוננות שיא לקראת האירוע. אנו בעיר עמים, ציינו שוב ושוב, לפני הרמדאן ובמהלכו שלא מדובר באירוע בטחוני, אלא בחודש קדוש לאסלאם. וככל שישראל תאפשר לו להיות כזה – כך הוא יהיה. השנה שוב, נפגש הרמדאן עם חג הפסח, חג הפסחא ושבת האור, והמונים פקדו את העיר העתיקה; מוסלמים, יהודים ונוצרים.

השבועיים הראשונים עברו כמעט ללא אירועים אלימים וללא הסלמה כוללת. במהלכם המשטרה נהגה יחסית באיפוק, לא מנעה את הפולחן המוסלמי, ולא חסמה את הרחבה בשער שכם כפי שעשתה ב 2021 למשל. במהלך השבועיים הראשונים התרחש אירוע נקודתי אחד טראגי; הריגתו של מוחמד אלעסיבי, צעיר מהנגב, בוגר טרי של לימודי רפואה, על ידי המשטרה. בהיעדר תיעוד של האירוע במקום הכי מתועד בעולם, אפילו לא ממצלמות הגוף של השוטרים, ציבור המתפללים לא קיבל את גרסתה של המשטרה לניסיון פיגוע, אך האירוע עבר ללא הסלמה כוללת.

במסורת המוסלמית, ישנו מנהג הנקרא "איעתקאף", אשר מוסלמים רבים נוהגים לקיים בחודש הרמדאן. לפי מסורת זו על המאמין המוסלמי להתנתק מהעולם החיצוני לאורך הרמדאן, לישון במסגד תוך הגברת התפילות וקריאות בקוראן. בתחילת הרמדאן, הוואקף הירדני פרסם הודעה שמנהג זה ניתן יהיה לקיים במסגד אל-אקצא רק בעשרת הימים האחרונים של החודש. הוואקף עשה זאת על מנת להפחית את המתיחות וככל הנראה כחלק מהידברות עם ישראל.

קצת לפני חג הפסח כמה מאות מתפללים החליטו לקיים את המנהג בכל זאת, למרות שטרם הגיעו עשרת הימים האחרונים. חלקם, לפי הפרסומים, גם נכנסו עם אבנים, אלות וזיקוקים. זאת על רקע ההצהרות של תנועות המקדש שבכוונתן להקריב קורבן בהר. המשטרה פרצה למתחם, כשהיא אינה מבחינה בין מפרי סדר לבין מתפללים, ותקפה באלימות את כולם. הסרטונים רצו בכל העולם האסלאמי. בימים לאחר מכן חלה הסלמה מהירה שאיימה להפוך למלחמה באמצע פסח – רקטות בדרום, טילים בצפון ופיגוע קשה בבקעה.

כמה ימים למחרת שוב מתפללים הגיעו בלילה, ושוב לפי הפרסומים, חלקם עם אבנים, אלות וזיקוקים. אך הפעם המשטרה נמנעה מלפרוץ וככל הנראה פנתה אל הוואקף הירדני שיטפל בבעיה. ואכן, אלימות לא הייתה והסלמה נוספת נמנעה. המשטרה שוב הוכיחה שבהינתן הרצון הטוב יש ביכולתה להפיק לקחים, ולפעול גם שלא באלימות. והתוצאות נראו היטב.

בתפילות יום שישי הרביעי של חודש הרמדאן, לאחר ההסלמה, לפי נתוני הוואקף הירדני 250 אלף מתפללות ומתפללים פקדו את מסגד אל אקצא בתפילת יום שישי בצהריים ו- 200 אלף נוספים בתפילת הערב. התפילה עברה ללא שום הפרות סדר, וללא אלימות. בלילת אל-קאדר, הלילה הקדוש ביותר באסלאם, אשר בו לפי המסורת האסלאמית החל המלאך ג'יבריל להוריד את התגלויות הקוראן לנביא מוחמד, אשר נחתמו ב 114 סורות הכלולות בו. 'לילת אל קאדר' לרוב חל בלילה ה- 27 של הרמדאן. בלילה זה פקדו את רחבת הר הבית/חראם א-שריף כ- 280 אלף מתפללים. גם הפעם התנועה לא הוגבלה, המשטרה לא התערבה, הפולחן לא נפגע והאירוע ההמוני הסתיים ללא אלימות וללא הפרות סדר.

במבט לאחור על אירועי הרמדאן אפשר לראות שבחלקים ניכרים של החודש המשטרה פעלה באיפוק וזאת מן הסתם בהנחיה מלמעלה. אך הפריצות החמושות אל מסגד אל-אקצא הראו שמבחינת המשטרה פעולה כוחנית שמחללת את המקום הקדוש היא לגיטימית גם אם הוכח שיש אלטרנטיבות אחרות כמו לאפשר לאנשי הוואקף לפזר בעצמו מתבצרים מוסלמים, או החלטה שלא להכניס יהודים-מבקרים להר.

ההתבטאויות של שרים וחברי כנסת כמו גם של פרשנים ישראלים בעקבות האירועים האלימים ייחסו את ההתדרדרות באופן בלעדי להסתה פלסטינית, וליוזמה של חמאס, איראן וחיזבאללה. לא ניכר שיש הכרה בכך שהפעולות הישראליות משחקות תפקיד מרכזי בדינאמיקה של האירועים ושישראל לא רק מגיבה בעל כורכה אלא בוחרת בהפעלת כוח.

השגיאה המהותית ביותר היא גם כאשר ישראל קצת מתאפקת ונמנעת מהפעלת כוח, הדבר נעשה ממוטיבציות של בטחון ולא מתוך כיבוד חופש הדת של מוסלמים. ישראל נזהרת יותר בהפעלת הכוח שלה כי היא חוששת מהתלקחות, לא כי היא מכבדת את הפולחן המוסלמי.

רק כאשר ישראל תפעל מתוך רגישות דתית אמיתית תהיה כאן הכרה במשמעות של הרמדאן, במשמעות של החגים הנוצרים וכמובן בעליה לרגל לירושלים והכותל המערבי בפסח. ירושלים היא ביתם של שני עמים והיא קדושה לשלוש דתות, תפקידה של המדינה והמשטרה הוא לאפשר את הרב תרבותיות הזו. מגוון הדתות והתרבויות יכול וצריך להיות האוצר הגדול של העיר.  

סיום הרמדאן מהווה זמן טוב, להזמין שוב לצפות בסיור הווירטואלי שערכנו ביחד עם עמק שווה ושלום עכשיו, על אחד המקומות הכי מורכבים והכי מרתקים בעולם – הר הבית/חרם א-שריף.