רמדאן – חודש קדוש לבני הדת המוסלמית ולא אירוע ביטחוני – הצעה להסתכלות שונה
חברות וחברים, חודש הרמדאן הגיע. בישראל, ובמיוחד בירושלים הוא נתפס בראש ובראשונה כאירוע ביטחוני שיש לעלות את הכוננות לכבודו. בקרב הציבור היהודי, לרוב נוטים להתייחס אל החודש הזה רק מבעד לעדשה הביטחונית. אך עבור המוסלמים הוא נחשב לחודש הקדוש ביותר, ושבו לצד הצום והתפילה יש בלילות מפגשים חברתיים, משפחתיים וקהילתיים באווירה חגיגית ושמחה. העיר המזרחית מקושטת ומרהיבה בשלל אורות וצבעים, ובערב המונים גודשים את הרחוב והכיכרות. מצב הרוח מרומם לאחר הארוחה השוברת את הצום, והעיר המזרחית כולה צוהלת ולובשת בגדי חג.
החודש הזה מעבר לקדושתו, הוא אחד האוצרות התרבותיים שירושלים יכולה להציע. על אחת כמה וכמה שהשנה – כמו בשנה שעברה – גם פסח ופסחא יחולו במהלך הרמדאן. זוהי הזדמנות ייחודית למאמיני שלוש הדתות לחגוג את המועדים הקדושים להם באווירה המעצימה את תחושת החג ומכבדת את כל החוגגים.
הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח השנה האסלאמי, והצום מהווה אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם. בדומה ללוח השנה העברי, גם זה המוסלמי הוא ירחי, והיות ששנת הירח קצרה ב 11 ימים משנת השמש, הרמדאן זז כל שנה ב 11 ימים, והחודש הקדוש נודד בין עונות השנה, וכך למאמין המוסלמי יוצא לאורך חייו לחוות את צום הרמדאן גם בחודשי הקיץ הלוהטים וגם בחורף הקר.
מעבר לשעות הצום הרבות, החודש הקדוש נתפס כזמן להתכנסות פנימית, לתענית, לתיקון פנימי, ולהתקרבות לאל. בחודש זה על המאמין המוסלמי לנהוג בצניעות, להסתפק במועט, ולהרבות בצדקה ובמעשי חסד.
ממש לקראת סופו של הרמדאן, מציינים המוסלמים את 'לילת אל קאדר'. על פי המסורת האסלאמית, בלילה זה החל להוריד המלאך ג'יבריל, את התגלויות הקוראן לנביא מוחמד, אשר נחתמו ב 114 סורות הכלולות בו. 'לילת אל קאדר' לרוב חל בלילה ה- 27 של הרמדאן, ובקוראן נאמר כך על הלילה המיוחד הזה:
"הורדנהו ממרומים עם בוא ליל אלקדר. מה תדע על ליל אלקדר? ליל אלקדר טוב מאלף חודשים: המלאכים והרוח מורידים בו ממרומים כל דבר שנגזר ברשות ריבונם. ישרור השלום בו עד עלות השחר." (סורה 97, 1-5)
הלילה המבורך הזה אשר כמעט וחותם את החודש המבורך הוא לילה של שלום ושל אחווה. אבל בפועל, ליל אלקדר והימים הסמוכים לו זכורים לנו במיוחד כתקופה רוויית מתח בירושלים. הניסיון מלמד שלא מדובר בגזרה מן השמים. כאשר המשטרה מגלה איפוק ורגישות, מכבדת את הצרכים הדתיים והקהילתיים ואת המרחב הציבורי הפלסטיני, ולא רואה בכל ביטוי של חיי הקהילה הפלסטינית, התגודדות מסוכנת שיש לחסל באיבה, אזי החג עובר בשלווה יחסית ועל העיר שורה אווירת החג. כך היה במחצית הראשונה של חודש הרמדאן בשנה שעברה, כשהמשטרה למודת הניסיון המר של חודש מאי 2021, אפשרה את ההתכנסויות בשער שכם ונמנעה מעימותים מיותרים. אולם בלחץ גורמי ימין ועם החפיפה בין חג הפסח לעשרת הימים האחרונים של הרמדאן, המשטרה נקטה באמצעי אכיפה כוחניים, הטילה הגבלות על כניסת מוסלמים להר הבית/חרם א-שריף בעיצומם של הימים הקדושים ביותר ברמדאן ובהפרה בוטה של הסטטוס קוו, ואפשרה את מצעד הדגלים האלים והמסית בלב הרובע המוסלמי, המתיחות ברחוב חזרה ואווירת החג וקדושתו שובשו קשות.
לאחרונה צוטט בכיר לשעבר בשב"כ באומרו: "אם הממשלה תאפשר חופש תנועה הרמדאן יעבור בשקט". לאותו בכיר בשב"כ יש שלל ראיות להסתמך עליהן לאורך השנים. המציאות בירושלים לימדה אותנו פעם אחר פעם ששימוש עודף בכוח, שענישה קולקטיבית ונקמה – מובילות רק להסלמה ומחריפות את האלימות. לצערנו בירושלים יש הרבה יותר מידי הוכחות לכך.
ברגע שישראל לא תתייחס אל חודש הרמדאן כאירוע ביטחוני, אלא כחודש קדוש לאסלאם, יתכן ונוכל כולנו ליהנות מערבי החג, מהקישוטים, מהאורות ומההמונים החוגגים ברחובות. ישראל ניסתה כל כך הרבה פעמים את שיטת "היד הקשה", את ההגבלות ואת הענישה הקולקטיבית – הגיע הזמן לתת כבוד לחג ולקודש של האחר. אולי נקבל תוצאות שונות.
