רמדאן בצל מלחמה אזורית

שלושה שבועות לאחר פתיחת הסבב הנוכחי של המלחמה בין ישראל לאיראן, השלכותיה ממשיכות לעצב את חיי היום־יום בירושלים. בעוד הדרג המדיני מציג את המלחמה כמהלך שנועד להביא ״יציבות וביטחון״, בפועל תושבי האזור משלמים את המחיר של הסלמה נוספת המעמיקה את חוסר היציבות. המלחמה ממחישה שכולנו ישראלים ופלסטינים בישראל, בירושלים ובגדה המערבית חיים באותו מרחב – הסערה פוקדת את כולנו, אך לא לכולנו ניתנה אותה סירת הצלה או סירה בכלל. כולנו מפחדים מהפצצות, לא מצליחים לישון בלילות, חיינו משובשים לחלוטין, אך ישנם אנשים שעבורם גישה למקלט או ממ"ד היא פריבילגיה שאין בנמצא.

לכ־400 אלף תושבים במזרח ירושלים יש פחות מ־60 מקלטים ציבוריים. המקלטים הציבוריים היחידים ממוקמים בתוך בתי ספר, ואינם מהווים מענה לאוכלוסייה של מאות אלפי תושבים, לא מבחינת קיבולת ולא מבחינת מרחק. לשם השוואה: בשכונות היהודיות יש 611 מרחבים מוגנים ציבוריים (מקלטים וחניונים מוגנים תת קרקעיים), לעומת 51 בלבד בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. כלומר פחות מ־8% מרחבים מוגנים עבור 40% מהתושבים. מדובר בתוצאה של אפליה ארוכת שנים בתכנון ובחלוקת משאבים עירוניים, אפליה שבולטת במיוחד בתקופות חירום.

המלחמה נפתחה בעיצומו של חודש הרמדאן, תקופה בעלת משמעות דתית וחברתית עמוקה עבור מאות אלפי מוסלמים בירושלים ובאזור. אולם דווקא בתקופה זו נאסרה לחלוטין הכניסה למתחם אל־אקצא בפני מתפללים מוסלמים, ואף הכניסה לעיר העתיקה מוגבלת ביותר עבור פלסטינים שאינם מתגוררים בה. מניעת הגישה פגעה ביכולת לקיים את תפילות הרמדאן ונמשכה גם בעשרת הימים האחרונים של הרמדאן, הכוללים את תפילות התראוויח וטקסים מיוחדים שהם מן הרגעים המרכזיים בלוח השנה המוסלמי. מאמינים רבים ניסו לקיים את תפילות התראוויח בסמוך לחומות העיר, קרוב ככל הניתן לאל־אקצא, ונתקלו באלימות קשה של המשטרה. בעוד סגירת המתחם הקדוש ופיזור המתפללים באתרים הסמוכים מוצגים כנדרשים בשל ״מצב החירום״, במערב ירושלים לא מתקיימת אכיפה של הוראות פיקוד העורף: לא בישיבות, לא במסיבות פורים שהיו ולא באזורי מסחר.

בזמן שמוסלמים ברחבי העולם נערכים לציון עיד אל־פיטר, קיים חשש כי סגירת אל־אקצא תימשך גם במהלך ימי החג. אם כך יקרה, יהיה מדובר בצעד חסר תקדים, ככל הנראה לראשונה מאז 1967. תפילת העיד במתחם אל־אקצא אינה רק טקס דתי, אלא ביטוי עמוק של זהות קולקטיבית ושייכות למקום, זהו רגע של מפגש משפחתי וקהילתי, של שמחה וסולידריות. המשך מניעת הגישה במועד זה נתפסת בעיני רבים כפגיעה קשה בזכות לחופש פולחן וביכולת לנהל את חיי הדת והקהילה.

הניסיון המצטבר מעלה שאלות קשות באשר למטרותיה של מדיניות זו, המשתלבת במגמה הולכת וגוברת של הגבלות על הנוכחות המוסלמית בהר הבית/אל־אקצא. נראה כי צעדים אלה נועדו לשרת את סדר יומם של גורמים המבקשים לצמצם את הגישה המוסלמית להר, להגביר את השליטה היהודית בו ולכרסם עוד בסטטוס קוו, תוך העמקת המתיחות בעיר.

המשך סגירת שערי אל־אקצא במהלך הרמדאן עורר ביקורת בזירה הבינלאומית. שרי החוץ של ירדן, איחוד האמירויות, אינדונזיה, פקיסטן, טורקיה, סעודיה, קטר ומצרים פרסמו הצהרה משותפת המגנה את המשך סגירת שערי אל־אקצא בפני מתפללים מוסלמים במהלך חודש רמדאן. על פי ההצהרה: ההגבלות על הגישה לעיר העתיקה ולמקומות הפולחן בירושלים מהוות הפרה של המשפט הבין־לאומי, של הסטטוס קוו ושל זכות הגישה החופשית לאתרים קדושים. שרי החוץ קראו לישראל לפתוח לאלתר את שערי אל־אקצא, להסיר את מגבלות הגישה לעיר העתיקה ולהימנע מפגיעה בזכותם של מוסלמים להתפלל במקום הקדוש.
 

רוצים להעמיק ולהבין מה קורה במזרח ירושלים כעת?
הזמינו אותנו להרצאה או חוג בית