על השבוע האחרון בירושלים וקו הסיום של קמפיין מימון ההמונים שלנו
חברות וחברים, ימים קשים בירושלים. כאשר החששות והכעס משתלטים, פעמים רבות ישנה נטייה לרצות להשתמש בעוד יותר כוח. או לכל הפחות, לצעוד בעקבות הכוחות המתלהמים אשר מבקשים להגביר את השימוש בכוח. אבל המציאות בירושלים לימדה אותנו פעם אחר פעם ששימוש נוסף בכוח, שענישה קולקטיבית ונקמה – מובילות רק להסלמה נוספת ומחריפות את האלימות. לצערנו בירושלים יש הרבה יותר מידי הוכחות לכך.
החלטות להטיל הגבלות קולקטיביות וענישה קולקטיבית התגלו פעם אחר פעם כשגויות. למשל בקיץ 2014 ובחגי תשרי 2015 הגבילה המשטרה את כניסתם של מתפללים מוסלמים להר הבית/חרם א-שריף. הגבלות אלו הוצגו כאמצעי ביטחון אבל בפועל רק החריפו מאד את המצב. כשפרץ גל האלימות בשנת 2015 המכונה "אינתיפאדת הסכינים", המדינה ניסתה לדכא אותו באמצעות חסימת היציאות מהשכונות הפלסטיניות, הטלה של קנסות על תושבים וסוחרים והחמרה של הריסות הבתים. אבל האלימות הלכה והתפשטה ונמשכה חודשים ארוכים עמוק אל תוך שנת 2016. גם ההחלטה של המשטרה לחסום את המדרגות בשער שכם ברמדאן 2021 רק יצרה עימותים שערערו את היציבות והובילו למבצע שומר חומות ולמהומות קשות ברחבי המדינה.
למי שדורשים כעת "צעדי הרתעה" נגד תושבי מזרח ירושלים צריך להזכיר שזו השגרה במזרח העיר מאז ומתמיד. באמצע השבוע שעבר הגיעו כוחות ביטחון גדולים למחנה הפליטים שואעפט. הם באו להרוס את ביתו של המפגע אשר הרג את החיילת נועה לזר במחסום שואעפט בחודש אוקטובר האחרון.
כוחות ביטחון גדולים הגיעו, הרס בית אמור ליצור הרתעה לפי האסכולה הישראלית, אך בפועל הוא רק מעלה את מפלס האלימות. עימותים רבים היו במקום עם הכוחות הישראלים. מוחמד עלי, צעיר פלסטיני בן 17 נהרג במהלכם. משם העימותים זלגו לשכונות נוספות, למשל לסילוואן, הנושקת לעיר העתיקה. גם שם צעיר פלסטיני נוסף, וואדיה אבו רמוז נפצע מאוד קשה ומת מפצעיו במהלך סוף השבוע. ביום ששי, קרוב משפחה של מוחמד עלי ההרוג ממחנה הפליטים, כתב פוסט בפייסבוק לזכרו ונסע עם אקדח להרוג ישראלים בנווה יעקב. אנו שולחים את תנחומנו לכל משפחות ההרוגים.
או, דוגמא שלא עלתה בחיי אדם – בחמישי בערב המשטרה פינתה לחלוטין את הרחבה בבאב אל עמוד (שער שכם), והפכה אותה לשטח סטרילי. אם מישהו חושב שכך מייצרים הרתעה נזכיר את מה שאירע באפריל-מאי 2021. אז בתחילת הרמדאן המשטרה הציבה גדרות ומנעה התקהלות במקום. המחאה הפלסטינית נתקלה ב"יד קשה" של המשטרה וכך האירועים הסלימו מיום ליום עד שכל הארץ געשה והתפוצצה.
כעת, הקולות אשר עולים מהקבינט המדיני-בטחוני, הם קולות כוחניים אשר שואפים להגביר את השימוש בכוח, את ההגבלות הקולקטיביות ואת הענישה הקולקטיבית. קולות אשר חוזרים לאותן ההחלטות ולאותן השגיאות אשר ישראל כבר ביצעה שוב ושוב לאורך השנים. חשוב להדגיש שהאוכלוסייה הפלסטינית בירושלים מונה 39 אחוזים מתושבי העיר, אשר חווים אפליה ואי שוויון בכל תחומי החיים על בסיס יומיומי.
דיכוי נוסף הוא לא מה שיסיים את מעגלי האלימות. במקום זאת עלינו לגשת לשורש הבעיה, שלטון ישראלי כפוי במיליוני פלסטינים תוך פגיעה יומיומית בזכויות הבסיסיות שלהם.
ובתוך כל המציאות הקשה הזו, אנו מצויים ביומיים האחרונים של קמפיין מימון ההמונים שלנו. כל תרומה תעזור לנו להמשיך ולפעול למען ירושלים צודקת.
