עיר עמים במועצת הבטחון של האו"ם בעניין הפינויים וההריסות במזרח ירושלים

חברים וחברות,
קראו את דבריה של מנכ"לית עיר עמים, ד"ר יהודית אופנהיימר, כפי שפורסמו היום בעיתון הארץ:
בשבוע שעבר הצגתי, כמנכ"לית עמותת עיר עמים, את תמונת המצב בירושלים המזרחית בפני מועצת הביטחון של האו"ם במושב שדן במזרח התיכון. נעניתי להזמנת המשלחת הצרפתית המכהנת כנשיאה התורנית של המועצה, בשל מצב אקוטי וחסר תקדים השורר כיום במזרח ירושלים: ארבע קהילות מזרח-ירושלמיות: שייח ג'ראח, בטן אל הווא ואל בוסתאן שבסילוואן, ואל וולאג'ה, המונות יחד כ-3,000 תושבים, מצויות בסכנת עקירה: השתיים הראשונות על ידי פינוי המוני באמצעות עמותות מתנחלים הפועלות בחסות המדינה, והשתיים האחרונות על ידי הריסות בתים מאסיביות בהחלטה ישירה של רשויות המדינה. ארבע הקהילות המונות יחד כ- 300 משפחות נמצאות בנקודת זמן קריטית מבחינת מיצוי ההליכים המשפטיים המוגבלים העומדים לרשותן וסכנת עקירתן קרובה ומוחשית.

לא התייצבתי בפני מועצת הביטחון בנפש קלה. בתוך עמי אנוכי יושבת ואני מודעת היטב לעובדה שעבור ישראלים רבים הנוכחות על במה זו מתוך עמדה ביקורתית למדיניות הישראלית היא בבחינת קו אדום. גדלתי בתפר שבין הציבור החרדי מתון לציבור הדתי-לאומי ואף כי התרחקתי מזה ומזה ערכיהם ועולמם האמוני אינם זרים לי. אינני אדישה גם לעמדתם של ישראלים רבים אחרים בנידון. להיפך, לא איבדתי תקווה כי ממשלת ישראל תתעשת ותמנע מיוזמתה את הפינויים וההריסות ההמוניים במזרח ירושלים ובידיה כלים רבים לעשות זאת. אבל אני סבורה שבנקודת זמן קריטית זו חובה עלינו לנצל כל במה אפשרית כדי למנוע את גרוש הקהילות במזרח ירושלים, ולא לאפשר לשיח של דה-לגיטימציה להסיט לשוליים את הדיון האמתי על משמעות הפינויים וההריסות במזרח ירושלים וההכרח למנוע אותם.

מעבר לכך, על ממשלות ישראל לדורותיהן מוטלת האחריות למנוע את הפינויים וההריסות אך בניגוד לעמדתן הרווחת לא מדובר בעניין ישראלי פנימי בלבד. תושבי מזרח ירושלים חיים תחת כיבוש וחלה עליהם הגנת החוק הבינלאומי ולכן מעניינה של הקהילה הבינלאומית לקבל דין וחשבון על מצבם. זאת ועוד, ממשלת ישראל מציגה את פעולותיה כלגיטימיות על פי חוקיה ומוסדותיה הדמוקרטים: הרי לתושבים הפלסטינים יש נגישות מלאה לבתי המשפט, כך יאמר. אלא שמתושבי מזרח ירושלים נשללה הזכות לאזרחות וממנה הזכות להשתתף בקביעת החוקים והמוסדות השולטים בחייהם. אדרבא, אלו אותם חוקים ומוסדות המאפשרים את השתלטות המתנחלים על בתיהם באמצעות תביעות בעלות על נכסי 1948 ליהודים בלבד, ואלה המונעים מהם את האפשרות לבנות כחוק וחושפים אותם להריסות המוניות. בסוגיות אלו, המסגרת החוקית והמוסדית של ישראל אפילו אינה מעמידה פנים של שוויון מדומה – היא מפלה במוצהר ומגלמת בלשונה ובמהותה את מציאות הכיבוש.

לאחרונה חלה תפנית בגישתו של בית המשפט העליון (כבג"צ) בנושא הפינויים כאשר ביקש פעמיים, פעם בסוגיית שייח ג'ראח ופעם בסוגיית בטן אל-הווא, את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. בפנייתו אל היועץ המשפטי כנציג הממשלה, בית המשפט יותר מרמז לכך שמדובר בסוגיה בעלת השלכות מוסריות וחוקתיות רחבות שלא ניתן לפטור עוד בתירוץ של סכסוך נדל"ני מקומי. מה גרם לבית המשפט שכבר הכריע בעבר בתיקי פינויים במזרח ירושלים לשנות מדרכו ולדרוש את הרחבת מסגרת הדיון ואת מעורבותה של הממשלה? ודאי אחת מן הסיבות היא ההצטברות חסרת התקדים של מספר כה גדול של תיקים שאינם מאיימים עוד על משפחות בודדות כי אם על קהילות שלמות. רק מתבקש שעמדה דומה תינקט על ידי בית המשפט גם בסוגיית הריסות הבתים המאסיביות באל-בוסתן שבסילוואן ובאל-וולאג'ה. אלא שעד כה היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהתמודד עם הסוגיה הבוערת שהונחה לפתחו. הוא דחה שוב ושוב את מתן חוות דעתו על הפינויים בשייח ג'ראח ולבסוף הודיע שלא יתערב בעניין. באי התערבותו הוא הותיר את תושבי שייח ג'ראח חשופים מאי פעם לעקירה כפויה. עדין נדרש היועץ המשפטי לממשלה לחוות דעתו עד סוף חודש אוגוסט בעניין פינוי משפחות פלסטיניות בבטן אל הווא ולחוות דעת זו תהיה השפעה על גורלן של 80 משפחות נוספות בשכונה. אין אלא לקוות שהפעם ינהג אחרת. 

לצד הדברים שנשאתי במועצת הביטחון, פעלנו ואנו ממשיכים כל העת לפעול באופן אינטנסיבי בזירה הפנים ישראלית – בהעלאת מודעות בקרב הציבור הישראלי, תמיכה במאבקים המתמשכים להגנה על הקהילות המאוימות, בעתירות משפטיות ובפנייה אל מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי.

בשיחותיו האחרונות עם עמיתיו האירופאים, הכריז שר החוץ לפיד: "מה שעלינו לעשות כעת הוא להבטיח שלא ינקטו צעדים אשר עלולים למנוע את האפשרות של שלום עתידי. עלינו לשפר את חיי הפלסטינים. אתמוך בכל צעד הומניטרי." הכרזתו של לפיד, על רקע מאמציו לחדש את יחסי האמון בין ישראל לאיחוד האירופאי, היא הכרזה שיש בצידה גם הכרה בחשיבותם של הקהילה הבינלאומית והמוסדות המכוננים שלה. הפינויים וההריסות במזרח ירושלים הם אחד ממבחני הרצינות המובהקים של הכרזה זו. על רקע זה ניתן לראות בחיוב גם את דרישתו של השר לביטחון פנים, בר-לב, מתחילת השבוע, להביא בפניו כל החלטה להרוס בתים בנגב ובמזרח ירושלים, ואת ניסיון הפשרה אותו החל בית המשפט העליון להוביל השבוע בנוגע לפינויים בשייח ג'ראח. מהלכים אלה הם בכיוון הנכון, גם אם אינם מספיקים. ממשלת ישראל ומערכות החוק יכולים וצריכים למנוע את הפינויים וההריסות, זה בידם.