מכתב פרידה מיהודית אופנהיימר - מנכ"לית עיר עמים היוצאת

חברות וחברים יקרים,

בעוד זמן קצר אסיים את תפקידי כמנכ"לית עמותת עיר עמים. כשהתמניתי לתפקיד, לפני שמונה עשרה שנים(!), לא שיערתי שאתמיד בו למשך זמן כה רב, אבל עם הזמן עיר עמים היתה לי בית זהותי ומקור להשראה ולמשמעות גם כשהמציאות מסביב נעשתה קשה ולא פעם מייאשת.

הבשורה המשמחת היא שתחליף אותי בתפקיד עו"ד נעה דגוני, המוכרת לנו היטב כחברת צוות מוערכת בעיר עמים בעבר, ומשנים רבות של הובלת יוזמות אקטיביסטיות בסולידריות עם קהילות פלסטיניות במזרח ירושלים ומחוצה לה ונגד הכיבוש. בשנים האחרונות נעה עבדה כעורכת־דין לזכויות אדם במשרד עורכי־דין לוסטיגמן ובלנק, ועסקה בסוגיות המעמד האישי שכה רלוונטיות למזרח ירושלים. נעה מצויידת בידע עצום על המתרחש בירושלים, ובחכמה, רגישות וכושר מנהיגות שהוכיחו את עצמם לא פעם בצמתים קריטיים של פעילותה הענפה. אין לי ספק שנעה תביא איתה מחשבה רעננה ופורייה וכוחות יצירה ותוביל את עיר עמים בבטחה בשנים הבאות. אני מודה מעומק הלב להנהלת עיר עמים, לצוות ולקהילה הגדולה שלנו על האמון שניתן בי לאורך השנים ונרגשת להעביר את התפקיד החשוב לנעה.

חזקו את עיר עמים – תרמו עכשיו

ברגע זה של פרידה, אני מרשה לעצמי גם נימה אישית יותר. את המחויבות לשלום וזכויות אדם ינקתי בבית הורי שהיו מחנכים יראי שמיים והקפידו על קלה כבחמורה ובכלל זה רדיפת צדק ושלום. אבי נהג לומר כי "אמונה היא מצווה". על משקל זה וברוחם של הורי אני מבקשת לומר שגם תקווה היא מצווה. כלומר, היא אינה קודמת או תנאי לעשייה אלא חלק מתרגול יומיומי, לעיתים קרובות גם סיזיפי, והיא בונה את עצמה מחדש מתוך פעולה מתמשכת.

לא קל לשמור על תקווה בימים אלה. שנות שלטון הימין, ובכלל זה "ממשלת השינוי", דרדרו את המצב במזרח ירושלים בכל מובן אפשרי — אך שום דבר לא הכין אותנו למציאות של אחרי ה־7 באוקטובר. בחסות המלחמה הנוראה והבלתי פוסקת, מדיניות הגירוש והסיפוח הפכה אלימה ושיטתית יותר מאי פעם. קהילות פלסטיניות שלמות מגורשות בימים אלה מבתיהן, בהן אל־בוסתאן ובטן אל־הווא בסילוואן, אותן עיר עמים מלווה מקרוב זה שנים. על אלה נמנים גם פעולות הסיפוח ובכללן אזור E1, העלייה החדה בפינויים ובהריסות הבתים, הפרות בוטות של הסטטוס קוו בהר הבית/אל־אקצא, והחוקים הדרקוניים נגד תושבי מזרח ירושלים, וכל זאת על רקע המתחולל בגדה המערבית, עזה והמרחב כולו.

את התקווה שלי שאבתי מהקהילות והפעילים המזרח־ירושלמיים שלא איבדו אמונה באנושיות ובצדקת ההתנגדות האזרחית הלא־אלימה. מנהיגים קהילתיים כפחרי אבו־דיאב מאל־בוסתאן וזוהיר רג'בי מבטן אל־הווא ורבים אחרים בשייח ג'ראח, עיסאוויה, ולאג'ה ומקומות נוספים לימדו אותי יותר ממה שיכולתי ללמוד אי פעם על סולידריות, חמלה ועוצמה שזוקקו מתוך סבל וסבלנות, ועמדו במבחן גם ברגעים הקשים ביותר. פעם אחר פעם חשתי כי בעמידה המשותפת של פלסטינים וישראלים כנגד נישול ודיכוי – וזאת גם בידיעה שהמחירים שאנו משלמים רחוקים מלהיות שווים – יש כח שקשה מאוד להחריב. אני אסירת תודה לקהילות המזרח־ירושלמיות על הלב הפתוח והאמון, שכלל אינם מובנים מאליהם.

את התקווה שלי שאבתי לא פחות מהצוות הנפלא של עיר עמים, מהמחוייבות, הברק והיצירתיות הבלתי נלאים שלו, מאווירת הצוות החמה והמחבקת, ההומור שלא היינו שורדות בלעדיו, ומעל הכול – היחד של ישראליות ופלסטיניות העובדות למען מטרה משותפת של שלום ושוויון בירושלים.

למרות המציאות הקשה הצלחנו במהלך השנים לשנות מדיניות ולהגן על זכויות אדם. הרשימה ארוכה ואמנה כאן רק מבחר ממנה: חשפנו תכניות רבות להרחבת התנחלויות ולהשתלטות על אדמות ונכסים פלסטיניים, יידענו את הקהילות הנפגעות וסייענו להן במאבקן; הופענו באינספור במות ציבוריות ובינלאומיות, הבאנו ניתוחים עדכניים על ההתפתחויות בירושלים ועל השלכותיהן הגאו־פוליטיות, מנענו מהלכים מסוכנים וגייסנו תמיכה לקהילות הפלסטיניות ולפתרון מדיני; בעקבות תביעת עיר עמים רשם ההקדשות במשרד המשפטים פתח בחקירה שאיששה את טענותינו כי עמותת עטרת כהנים מנהלת גוף פיקטיבי כדי לשלוט בנכסים בסילוואן (בטן אל־הווא); בתביעה אחרת הצלחנו להביא להקפאת המימון למרכז מבקרים שיזמה עטרת כהנים כחלק מההשתלטות על בטן אל־הווא; עצרנו נסיונות חקיקה לנתק את השכונות מעבר לגדר מירושלים; התרענו משלבים מוקדמים על פעולותיהן של תנועות המקדש בהר הבית/אל־אקצא ועל הקשר המתהדק בינן לבין המשטרה והדרג הפוליטי; ביחד עם תושבי ולאג'ה ועמותת "במקום" אנו נאבקות בהריסות הבתים בכפר ומקדמות תכנון קהילתי למרות כל המכשולים; בית המשפט קיבל את טענותינו וחייב את המדינה והעירייה להציג מתווה לבניית אלפי כיתות הלימוד החסרות במזרח ירושלים; הבאנו למודעות ציבורית רחבה את המתרחש במצעד השנאה הקרוי מצעד הדגלים; עשרות אלפי צעירות וצעירים, נשים וגברים, מקומיים ובינלאומיים השתתפו בסיורי עיר עמים ולמדו ממראה עיניים ומפגש עם תושבים ותושבות פלסטינים על המציאות במזרח ירושלים. רבים מהם השתלבו גם בפעילות החינוכית של עיר עמים ובעשייה אקטיביסטית.

אנו יודעות שלא די בכל אלה כדי לשנות את המציאות מיסודה אבל אנו מאמינות בעשייה המחוללת תקווה ומניעה מעגלים רבים נוספים שיחד יביאו שינוי. מתוך אמונה וידיעה שישנה דרך אחרת, כתבנו בתום שנה ל־7 באוקטובר ולמלחמה הנוראה בעזה את תקווה מירושלים: 13 עקרונות לעתיד של שלום ישראלי־פלסטיני בירושלים כבירת שני העמים. יש לנו חזון לירושלים אחרת – עיר פתוחה שבה חולקים ישראלים ופלסטינים בשוויון, צדק והכרה הדדית. החזון שלנו כולל גם צעדים שניתן להוביל כבר עכשיו.

אני מזמינה אתכם להיות חלק מחזון של תקווה ומעידן של התחדשות וצמיחה בעיר עמים – תרמו לה עכשיו ועזרו להפוך את חילופי המשמרות בארגון לתנופה חדשה.

חזקו את עיר עמים – תרמו עכשיו

תודותי העמוקות שלוחות לכל ידידי עיר עמים, לקרנות הפרטיות והמוסדיות, ולתורמים ולתורמות הרבים על תמיכתכם, החומרית והמורלית, ארוכת השנים. בלעדיכם לא היינו יכולים לפעול, ואתכם נבננו מכוחה של שותפות.

אני מאחלת לנעה, לצוות, להנהלה ולכל קהילת עיר עמים הצלחה רבה,

שלכם,

יהודית אופנהיימר