|
מי מפחדים ממדינה פלסטינית
לקראת סוף השבוע האחרון אישרה העצרת הכללית של האו"ם ברוב גורף את ההצעה הסעודית־צרפתית לפתרון שתי המדינות. בישראל הגיבו להחלטה במנעד שבין אדישות לדחייה מוחלטת ולתחושה המוכרת ש"העולם נגדנו". אבל היוזמה הסעודית־צרפתית היא בשורה חשובה לכל מי שתומכים בפתרון מדיני בין ישראלים ופלסטינים, בסיום המלחמה הנוראה ובמוצא של חיים ותקווה לשני העמים.
ההצעה שאושרה משרטטת מתווה מקיף ליישום פתרון שתי המדינות שכולל את הפסקת המלחמה, השבת החטופים, פירוק החמאס ושיקום עזה, והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 (כולל רצועת עזה) שבירתה מזרח ירושלים, לצידה של ישראל. כל זאת בסיוע ערבויות ביטחוניות, שילוב ונורמליזציה אזוריים וסיוע בינלאומי מקיף. במקביל המתווה דורש יישום מלא של החלטות האו"ם, החוק והאמנות הבינלאומיות ונקיטת צעדים משמעותיים במקרה של הפרתם.
הצעה זו תואמת את חזוננו ועבודתנו בעיר עמים ועולה בקנה אחד עם מסמך המדיניות שפרסמנו לאחרונה, "תקווה מירושלים", המתאר כיצד ירושלים יכולה לשמש נקודת המוצא והמפתח להסדר מדיני בתמיכה בינלאומית על בסיס הזכות להגדרה עצמית, שיוויון וצדק לשני העמים.
בניגוד לנסיונות הישראליים לצייר את המהלך כחד צדדי, מדובר במהלך ששותפו בו גורמים רבים והוא בעל מאפיין אזורי מובהק. קדמה להצבעה באו"ם ועידת ניו־יורק ביולי השנה בהשתתפות 19 מדינות ובחסות שרי החוץ הסעודי והצרפתי, שבה התגבש הנוסח הסופי של המתווה. קודם לכן, בחודש יוני התקיימה ועידת פריז שבה השתתפו מאות נציגי החברה האזרחית הישראלית והפלסטינית, ובהם גם נציגת עיר עמים. בין המשתתפים הפלסטינים היו גם נציגים עזתיים. זה היה מופע מרשים ומלהיב של תמיכה בפתרון מדיני שהתעצם על רקע המלחמה באיראן שפרצה במהלכו. הרעיונות שהתגבשו במהלך הוועידה בפריז עובדו והוגשו לוועידת ניו־יורק ול־8 קבוצות העבודה שהוקמו בחסותה.
נציגים ישראלים רשמיים, בהם גם נציגי האופוזיציה, הוזמנו לקחת חלק במהלך אך בחרו לתקוף אותו או להתעלם ממנו. הם עשו זאת מתוך תמיכה או כניעה למהלכים החד־צדדיים של ממשלת ישראל שנועדו לסכל פתרון מדיני ולטרפד כל משא ומתן לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים.
ממשלת ישראל יכולה לבחור בדרך המשא ומתן והפתרון המדיני, אך היא אינה יכולה לצפות שהעולם ישב בשקט וישלים עם מדיניותה הקיצונית. זאת במיוחד לאור המשך מלחמת השמד וההרס הטוטאלי בעזה והאלימות והגרוש בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. מדינה שהוקמה בחסות החלטת עצרת האו"ם (החלטת החלוקה, 1947) אינה יכולה לטעון לאי־לגיטימיות של החלטת העצרת, ברוח תכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב כה גורף. אדרבא, יש לשאוב השראה מהנחישות הבינלאומית לקדם פתרון שיטיב עם שני העמים.
אפשר להבין מדוע ממשלת הטרנספר והסיפוח המשיחיסטית רואה במדינה פלסטינית אסון שיש למנוע בכל מחיר. אבל לציבור שיוצא בהמוניו לרחובות בדרישה למשא ומתן להפסקת המלחמה, לו ולמנהיגיו אנחנו קוראים: אל תתנו להלך עליכם אימים. בשני הצדדים יש כאב ואבדן בלתי נתפסים ובשניהם ישנו ציבור גדול של א.נשים המאמינים בפיוס ובהסכמה. רק פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין זו לצד זו, בשיתוף ושגשוג, יביא שלום וריפוי לאזור כולו.
מה ניתן לעשות? בואו נראה לממשלת ישראל ולבאי עצרת האו"ם שיש תמיכה בישראל ביוזמה הסעודית־צרפתית. חתמו על העצומה ושתפו הלאה ככל שניתן. המשיכו לעקוב והשמיעו את קולכם.
יהודית אופנהיימר, מנכ"לית
|
