מאבק של ארבעה עשורים הגיע לסיום כואב

בסדרה המדוברת 'איסט סייד', ההתמקדות הייתה בעמותת מתנחלים אשר בעזרת סוכן שב"כ לשעבר מצליחה למצוא נקודות תורפה ולשכנע פלסטינים תושבי מזרח העיר, למכור את ביתם ליהודים, על מנת לייהד את המרחב הפלסטיני.

המציאות היא הרבה יותר גרועה. בעזרת חוקים מפלים ובגיבוי של בית המשפט, מצליחות עמותות המתנחלים לגרש משפחות וקהילות פלסטיניות מבתיהם. לא לקנות מהם בתים. לגרש. בזה הסדרה לא נגעה, אך המציאות לצערנו – כן.

והפעם, משפחת סוב לבן, משפחתו של אחמד, עובד ותיק בעיר עמים, פונתה מביתה. הפינויים הללו מתאפשרים בעזרת שורה של חוקים מפלים שחוקקה כנסת ישראל; מצד אחד החוק מאפשר ליהודים שאיבדו נכסים במזרח העיר לפני 1948 לתבוע עליהם בעלות חזרה. מצד שני, "זכות שיבה" שכזו מוקנית ליהודים בלבד. באמצעות חוק נכסי נפקדים, שללה ישראל מתושבי מזרח ירושלים את האפשרות לתבוע השבת בעלות על נכסים מצדו המערבי של הקו הירוק שהיו בבעלותם עד 1948. (למידע נוסף המופיע בדוח עיר עמים 'מכה בבטן' – לחצו כאן) עמותות מתנחלים מנצלות חוקים אלו, ובשיתוף פעולה עם הרשויות משתלטות על נכסים, מפנות משפחות פלסטיניות מבתיהן ומקימות בהם התנחלויות בלב השכונות הפלסטיניות.

בתמונה: אם המשפחה נורה, עם בניה בהפגנה מול הבית לאחר הפינוי

משפחתו של אחמד, נאבקה במשך 40 שנה בכל האמצעים החוקיים אשר עמדו לרשותה על מנת להישאר בבית. את הנכס שכרה המשפחה לראשונה מהאפוטרופוס לנכסי אויב הירדני בשנת 1954, כשהעיר המזרחית הייתה תחת שליטה ירדנית. משנת 78 חיה המשפחה תחת חרב הפינוי, בהתחלה על ידי האפוטרופוס הכללי ולאחר על ידי עמותת מתנחלים אשר נאבקה רבות על מנת להוציא את המשפחה מהבית.

במאי 2010 האפוטרופוס הכללי העביר את השליטה על הנכס לידיהם של עמותת המתנחלים, על בסיס אותם חוקים מפלים אשר מאפשרים ליהודים לתבוע בעלות על נכסים שהיו בבעלותם לפני 48, אך מונעת מפלסטינים לתבוע בעלות מחודשת על נכסים שהיו בבעלותם במערב העיר. מאז, מנסה עמותת המתנחלים לפנות את המשפחה מהבית. בשנת 2016 הגיע התיק לבית המשפט העליון, אשר קבע שהוריו של אחמד יוכלו להישאר בביתם לעשר שנים נוספות, עד אשר הדיירות המוגנת שלהם תסתיים. בית המשפט לא אישר להעביר את הדיירות המוגנת לדור השלישי – לאחמד ולאחיו, אפילו לא לאלו שעדיין גרו אז בבית.

בשנת 2019 היה ניסיון נוסף של עמותת המתנחלים להוציא את המשפחה מביתה, בטענה שהם הפרו את תנאי הדיירות המוגנת בכך ששהו זמן רב מחוץ לנכס. למרות ראיות אשר הוכיחו שהמשפחה שהתה מחוץ לנכס בעקבות אילוצים בריאותיים, פסק בית המשפט נגד המשפחה ולטובת הפינוי. בנובמבר 2022 הורה בית המשפט המחוזי למשפחה להתפנות מהנכס עד סוף ינואר. המשפחה הגישה בקשת רשות ערעור לעליון, אך היא נדחתה. מאבק שכאמור נמשך למעלה מ- 40 שנה, הגיע אתמול, בשעות בוקר מוקדמות לסופו, שעה שכעשרים שוטרים פרצו אל הבית ופינו את המשפחה ואת הפעילות והפעילים ששהו לצידם במאבק הזה (על הלילה האחרון של המשפחה והפעילים בבית – ראו כאן).

ליבנו עם המשפחה, עם נורה ומוסטאפה אשר בגיל מבוגר נאלצו לחוות את הקריעה הזו מביתם. ליבנו עם אחמד, בנם, שותפינו היקר לצוות עיר עמים. הלוואי שנדע כולנו ימים אחרים, ימים של כבוד הדדי, של שוויון וצדק לכל תושביה של ירושלים. ישראלים ופלסטינים.