חברות וחברים יקרים,
חג הפסח שב ומזכיר לנו בכל שנה את הסיפור המכונן של היציאה מעבדות לחירות, ואת האחריות המוסרית הנובעת ממנו. לקראת ליל הסדר, כאשר אנו מצווים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, עלינו גם לשאול מה מחייב אותנו זיכרון זה בימים אלה.
בתקופה זו, כשאנו ניצבים שוב מול מציאות קשה של מלחמה אזורית מתמשכת, אובדן חיים, פחד וחוסר ודאות, המסורת היהודית מזכירה לנו כי הזיכרון ההיסטורי אינו רק סיפור של הישרדות וגאולה, אלא גם צו מוסרי לפעול אחרת: ״וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות פרק כב פסוק כ).
הציווי הזה מעגן עיקרון מהותי של אחריות מוסרית המבוססת על זיכרון טראומה קולקטיבית. לא רק לזכור את הסבל והשחרור ממנו, אלא לוודא שלא משחזרים אותו כלפי אחרים. מי שחווה על בשרו חוויית מיעוט, השפלה ודיכוי, נדרש להתנגד לעוול כלפי האחר. זוהי קריאה להפנות את המבט אל ההווה, ולבחון ביושר את יחסה של החברה שלנו לחלשים, למודרים ולמי שחיים ללא הגנה או כוח פוליטי.
|
