|
הקמת כיתות כוננות בהתנחלויות קיצוניות:
מבין עשר כיתות כוננות שכונתיות שהוקמו בירושלים מאז ה-7 באוקטובר, לפחות שלוש הן בהתנחלויות אידיאולוגיות בלב שכונות פלסטיניות: נוף ציון (בג'בל אל מוכאבר), עיר דוד (בסילואן) וקדמת ציון (בראס אל עמוד). התנחלויות אלו מאובטחות ממילא במאבטחים פרטיים במימון הציבור שנוכחותם הוכחה כפרובוקטיבית וכמקור למתיחות רבה, וכעת גם חברי כיתת הכוננות קיבלו נשק לידיים.
הריסות בתים והרחבת התנחלויות:
בחודשי המלחמה האיצה ישראל תוכניות נרחבות להרחבה ולהקמה של התנחלויות חדשות בירושלים המזרחית, ופרויקטים של התנחלות תיירותית. תוכניות אלה כללו כ-7,000 יחידות דיור, מתוכן 2,500 מתוכננות להיבנות בהתנחלויות חדשות בגבעת השקד, אמת המים התחתונה וקדמת ציון. כמו כן קודמו פרויקטים "תיירותיים" שנועדו להגביר את ההשתלטות ההתנחלותית על סילוואן וגיא בן הינום.
במקביל, מאז תחילת המלחמה גבר קצב הריסות הבתים גבר בכ-70%. בין היתר נהרסו 9 יבתים בוולאג'ה ובית באל בוסתן שבסילוואן – שתי קהילות שנמצאות תחת סכנת גירוש כולל על ידי הרשויות הישראליות. כפי שכתבו עיר עמים, האגודה לזכויות האזרח ובמקום במכתב לעיריה: המשך ההריסות בעת המלחמה, אשר מותיר עשרות בני אדם ללא קורת גג ומסתור מפני טילים, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובאטימות לב. הפנייה לא נענתה.
פגיעה במערכת החינוך ובאקדמיה:
מאז שבעה באוקטובר התעצמו מגמות ההשתקה בשיח הציבורי בישראל, ובכלל זה ישנה גם פגיעה קשה בחופש הביטוי במוסדות האקדמיים. דיכוי חופש הביטוי באקדמיה מופנה בעיקר כלפי סטודנטים, סטודנטיות ונשות ואנשי סגל פלסטינים, ומשפיע גם על סטודנטים וסטודנטיות תושבי ירושלים המזרחית. באווירת הרדיפה סטודנטים פלסטינים רבים חששו לחזור ללימודים לאחר המלחמה, וחלקם אף הפסיקו את לימודיהם במוסדות השונים.
בנוסף, קודמו הצעות חוק ששמו על הכוונת את מערכת החינוך הערבית, במיוחד במזרח ירושלים. ההצעות מבקשות לאפשר לגורמים פוליטיים במשרד החינוך להגביר את הפיקוח ולהטיל סנקציות על מורים מנהלים ומוסדות חינוך. ההצעות מבקשות להלך איימים על א.נשי חינוך ולהפוך אותם למטרה למעקב. הן פוגעות קשות בזכויות לחינוך, ולחופש ביטוי, ובאוטונומיה הפדגוגית של מורים ומנהלים.
|
