הריסות בתים בירושלים המזרחית סיכום שנת 2019

השנה שחלפה היתה אחת השנים הגרועות – ובמובנים רבים הגרועה ביותר – מבחינת הריסות בתים במזרח ירושלים.
מצד אחד האפליה החריפה בתחום התכנון והבניה המשיכה גם בשנת 2019.
מצד שני המדינה החלה ליישם אמצעים חדשים להגברת האכיפה נגד בניה ללא היתר. אמצעים אלו מיושמים באופן שפוגע בתושבי מזרח ירושלים באופן שאין לו אח ורע.
 
בנייר המסכם את מדיניות הריסת הבתים במזרח ירושלים בשנת 2019 תמצאו פירוט כמותי יחד עם ניתוח שמסביר מה גורם לזינוק בהיקף ההריסות.
במהלך שנת 2019 נהרסו במזרח ירושלים 104 יחידות דיור ועוד 117 יחידות אחרות (חנויות, מחסנים וכו'). מספר זה אינו כולל את 54 יחידות הדיור שנהרסו בואדי חומוס (ממש מחוץ לגבול השיפוט של ירושלים).
במהלך השנה רשויות התכנון קידמו למעלה מ-21,000 יחידות דיור בתכניות מתאר בעלות היקף משמעותי ברחבי ירושלים. רק 7.4% מיחידות דיור אלו נמצאות בשכונות פלסטיניות של העיר.
במרבית השכונות הפלסטיניות של ירושלים לא קודמה ולו תכנית אחת בהיקף משמעותי (100 יחידות דיור ומעלה).
גם במקרה יוצא הדופן של תכנית מתאר בהיקף של מאות יחידות דיור אשר העירייה מקדמת בג'בל אלמוכאבר, היקף הבינוי צומצם והוא נמוך בהרבה ממה שהכללים של הוועדה המחוזית מאפשרים.
בשנה שעברה החל היישום המלא של התיקון לחוק התכנון והבניה ("חוק קמיניץ"). דבר זה הביא לזינוק בהיקף ההריסות העצמיות בהן בעלי בתים הורסים בעצמם את ביתם. 40 יחידות דיור נהרסו בהריסה עצמית במהלך 2019.
ההצדקה לכאורה לחוק קמיניץ היא שאחרי עשרות שנים של אפליה תכנונית הממשלה הקצתה תקציבים מיוחדים על מנת לקדם תכניות מתאר מפורטות בישובים הערביים. אלא שמזרח ירושלים כלל אינה נהנית מתקציבים אלו.
תושבי מזרח ירושלים נמצאים במצב שאין לו אח ורע: ארבע רשויות שונות פועלות להרוס בניה ללא היתר של תושבי מזרח העיר. דבר זה מבהיר את היקך המשאבים האדיר שהמדינה משקיעה בהריסת בתים במזרח ירושלים. 
הקושי לקבל היתרי בניה והחשש מהריסת בתים הם הנושא הכואב ביותר לתושבי מזרח ירושלים. מדובר במציאות שהיא תוצאה של מדיניות ארוכת שנים.
כפי שעולה מהנייר, במקום לתת פתרון אמתי המדיניות הזו רק הולכת ומחריפה. אין סיבה לחשוב שהנתונים הקשים של שנת 2019 הם תופעה חד פעמית.
ככל שהמדיניות הזו תמשיך גם בשנים הקרובות נראה את המשך החנק התכנוני מחד והתגברות ההריסות מאידך.