המדינה ועיריית ירושלים שבות וטוענות כי מדובר בתביעות אזרחיות רגילות ולא במדיניות ממשלתית לייהוד סילוואן. אולם לאורך השנים זכו המתנחלים לסיוע רב מזרועות המדינה בפרויקט ייהוד הכפר. האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים ששחרר את הנכס המשיך לסייע לעמותה בחוות דעת אוהדות בבית המשפט ובמכירת קרקעות נוספות ללא מכרז להקדש; ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ידוע כתומך במתנחלי סילוואן, והוא סייע להם רבות במניעת הוצאתו לפועל של צו פינוי ואיטום של בית יהונתן.
עטרת כהנים קיבלה שליטה על הקרקע בהחלטה טכנית של בית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2001. אנשי העמותה פנו לבית המשפט בתמיכת האפוטרופוס הכללי והציעו את עצמם כנאמני ההקדש מאחר והנאמנים המקוריים, שנקבעו בהחלטה של בית הדין השרעי משנת 1899 — הרבנים הראשיים ומנהל בית הספר אליאנס — לא יכולים למלא את תפקידם. בית המשפט אישר את הבקשה ושלושת אנשי עטרת כהנים הפכו לנאמני ההקדש. זמן קצר אחר כך שיחרר האפוטרופוס הכללי את הקרקע לידי הנאמנים. בשנת 2004 יישבה העמותה את בית יהונתן, שנבנה בסמוך לשכונת התימנים ומאז עשתה מאמצים גדולים לפינוי תושבים פלסטינים המתגוררים על שטח שבבעלות ההקדש.
בשנתיים האחרונות גברו מאוד הלחצים, שכללו הגשת תביעות פינוי נגד המשפחות ובמקביל מתן הצעות כספיות נדיבות תמורת "פינוי שקט". בכמה מקרים נכנעו משפחות ופינו את בתיהן. כיום, מלבד בית יהונתן שבו מתגוררות כעשר משפחות יהודיות, יש לעמותה עוד כ–13 דירות מבניינים שפונו בשנה האחרונה, אולם רובן עוד לא מאוכלסות.
בחודשים האחרונים החליטו ככל הנראה בעטרת כהנים לפתוח במהלך משפטי מקיף לפינוי כל השטח שברשות ההקדש מדייריו הפלסטינים. בשטח שגודלו חמישה וחצי דונם מתגוררות כ-60 משפחות פלסטיניות, רובן חיות בבתיהן עשרות שנים. בארבעת החודשים האחרונים הוגשו שש תביעות חדשות הנוגעות ל-27 משפחות, ושש תביעות קודמות נוגעות לעוד 24 משפחות.בתביעות מוגדרים התושבים כפולשים ובית המשפט מתבקש "ליתן צו לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים (...) ולהורות להם למסור לידי התובעים את החזקה בנכס כולו כשהנכס פנוי מכל אדם וחפץ".
לחץ להגדלה
להערכת עו"ד זיאד קעואר, המייצג יחד עם אחיו יזיד קעואר ועו"ד מוחמד דחלה חלק ניכר מהמשפחות, הסיבה לגל התביעות הנוכחי היא חשש של המתנחלים מהתיישנות. "בגלל שמדובר בקרקעות לא מוסדרות, ההתיישנות עומדת על 15 שנה. ההקדש חודש בנובמבר 2001 ועל כן הם חייבים להגיש את כל התביעות עד לנובמבר 2016. אבל לטענתנו ההתיישנות החלה הרבה קודם, מאחר והאפוטרופוס היה מודע לקרקעות האלו והוא לא עשה דבר כדי לקבל אותן". מעבר לסוגיית ההתיישנות, בית המשפט יצטרך להחליט בנוגע לשאלה אם הקרקעות אכן נותרו בידיים יהודיות מסוף שנות ה-30, אז עזבו היהודים התימנים את השכונה. הפלסטינים גם יטענו שקשה לקשור בין החלקות העות'מאניות בשטר ההקדש המקורי לבין החלקות המודרניות. הפלסטינים בחלקם טוענים גם שמשפחותיהם רכשו את הקרקע מהבעלים היהודים.
מעבר לטיעונים המשפטיים מעלים הפלסטינים גם טיעונים עקרוניים, בעיקר סביב העקרון שרק יהודים זכאים לבקש את הרכוש שנאלצו לנטוש בגלל המלחמות ב-1948 וב-1967. "לאבא שלי היה בית ברובע היהודי — אם רוצים להוציא אותי מפה, אז אני רוצה אותו בחזרה", אומר זוהאר רג'אבי, תושב השכונה. אחיו, יעקוב רג'בי, הגיע לפני שבוע להעיד במשפט שמנהל קרוב משפחה אחר נגד המתנחלים. בעת העדות ביקש עו"ד אבי סגל המייצג את ההקדש להגיש לו את תביעת הפינוי, כדי שלא יוכל לטעון שלא קיבל אותה. "יש לי חמישה ילדים, אבל אני לא מפחד מהמתנחלים", אומר רג'אבי, "אני מהבית הזה לא יוצא. רק לבית הקברות".
"בחוסר צדק מוחלט, החוק הישראלי מאפשר לקבל רכוש שהם טוענים לבעלות עליו מלפני 48', בעוד רכוש של פלסטינים מלפני 48' מוחרם לטובת המדינה", אומר עו"ד דחלה. "מדינת ישראל, בחקיקה מפלה, מסייעת להקמת התנחלויות בלב לבה של מזרח ירושלים וגורמת לפליטים הפלסטינים הרבים בבטן אל הווא להפוך לפליטים פעם נוספת".
להגדלת היישוב היהודי בלב סילוואן ישנן גם משמעויות ביטחוניות ותקציביות מרחיקות לכת. היהודים המתגוררים באזור זה סובלים רבות מידויי אבנים ובקבוקי תבערה וירי זיקוקים לעבר בתיהם וכלי הרכב שלהם. הם לא יכולים לצאת ולהיכנס מבתיהם באופן חופשי ובכל יציאה מן הבית הם נעזרים ברכבים משוריינים ובמאבטחים. בשנה שעברה עמד תקציב האבטחה על תושבים יהודים בשכונות הפלסטיניות בירושלים על 83 מיליון שקלים. השנה הוא צפוי לעמוד על 74 מיליון שקלים. תקציב האבטחה מגיע, על פי החלטת הממשלה, מקופת משרד השיכון. גורם המעורה היטב בנושא אמר אתמול כי עלות אבטחת המתנחלים המתגוררים בבטן אל הווא היא כ-12 מיליון שקלים בשנה, בשל מערך ההסעות והאבטחה המוגברת הנדרשים באזור זה. המשמעות היא כי כיום כל משפחה המתגוררת באזור עולה למשלם המסים כמיליון שקלים בשנה. זאת מבלי לכלול את התקציבים המשטרתיים הדרושים לאבטחתם.
שמו של ההקדש ושמות האנשים המעורבים בתביעות אסור בפרסום. בעקבות פניית "הארץ" לאנשי ההקדש לפני כארבעה חודשים, לקראת פרסום תחקיר בנושא פנו נציגי ההקדש לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשו להטיל חיסיון על שמותיהם, בטענה שפרסום כזה עלול לסכן אותם. בית המשפט המחוזי ומאוחר יותר גם העליון קיבל את העמדה הזו והוציא צו זמני שאוסר את פרסום פרטיהם. זאת למרות שהם מופיעים בעשרות תביעות פומביות. בקשתם להפוך את הצו הזמני לקבוע עדיין טרם הוכרעה ו"הארץ", באמצעות עו"ד טלי ליבליך הגיש כתב הגנה כנגד בקשה זו.
המתקפה המשפטית של עטרת כהנים מצטרפת ליוזמות נוספות של עמותות המתנחלים בירושלים שזוכות להצלחה בתקופה האחרונה. אלע"ד, הפעילה אף היא בסילוואן, אך באזור אחר הקרוב יותר לעיר העתיקה, הצליחה בשנה וחצי האחרונות לרכוש ולהיכנס לכ-25 דירות נוספות. בתוך העיר העתיקה, ברובע המוסלמי, פועל הקדש היסטורי אחר, הקשור גם הוא לעמותות המתנחלים, וטוען לבעלות על בתים בהם התגוררו יהודים. בחודשים האחרונים הגיש ההקדש הזה תביעות כנגד חמש משפחות פלסטיניות המתגוררות ברובע המוסלמי.
מעמותת עיר עמים, המסייעת לתושבים בבטן אל הווא נמסר: "ירושלים המזרחית כולה מרחב עירוני אחד, שבו חיה קהילה פלסטינית, הקשורה כולה בטבורה לאגן ההיסטורי. עמותות מתנחלים נכנסו בנעלי הקדשים, ובחסות מנגנון מפלה הן עושות שימוש של נישול ועקירת קהילה פלסטינית מבתיה, ונישול ישראל מהסיכוי לפתרון מדיני עתידי".
עו״ד סגל מסר בשם ההקדש: "כידוע, בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי קבעו בפסקי דין חלוטים כי מרשיי הם הבעלים הבלעדיים של מקרקעי ההקדש ועל כן ייטיבו לעשות כל הפולשים לפנותם מרצון. מרשיי, לפני ולפנים משורת הדין, אף מוכנים לפצות את הפולשים שייאותו לפנות את מקרקעי ההקדש מרצון".
Print
PDF version